תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק ה

א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. ב צו, את-בני ישראל, וישלחו מן-המחנה, כל-צרוע וכל-זב; וכול, טמא לנפש. ג מזכר עד-נקבה תשלחו, אל-מחוץ למחנה תשלחום; ולא יטמאו את-מחניהם, אשר אני שוכן בתוכם. ד ויעשו-כן, בני ישראל, וישלחו אותם, אל-מחוץ למחנה: כאשר דיבר יהוה אל-משה, כן עשו בני ישראל. {פ}

ה וידבר יהוה, אל-משה לאמור. ו דבר, אל-בני ישראל, איש או-אישה כי יעשו מכל-חטאות האדם, למעול מעל ביהוה; ואשמה, הנפש ההיא. ז והתוודו, את-חטאתם אשר עשו, והשיב את-אשמו בראשו, וחמישיתו יוסף עליו; ונתן, לאשר אשם לו. ח ואם-אין לאיש גואל, להשיב האשם אליו--האשם המושב ליהוה, לכוהן: מלבד, איל הכיפורים, אשר יכפר-בו, עליו. ט וכל-תרומה לכל-קודשי בני-ישראל, אשר-יקריבו לכוהן--לו יהיה. י ואיש את-קודשיו, לו יהיו; איש אשר-ייתן לכוהן, לו יהיה. {פ}

יא וידבר יהוה, אל-משה לאמור. יב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם: איש איש כי-תשטה אשתו, ומעלה בו מעל. יג ושכב איש אותה, שכבת-זרע, ונעלם מעיני אישה, ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה, והיא לא נתפשה. יד ועבר עליו רוח-קנאה וקינא את-אשתו, והיא נטמאה; או-עבר עליו רוח-קנאה וקינא את-אשתו, והיא לא נטמאה. טו והביא האיש את-אשתו, אל-הכוהן, והביא את-קרבנה עליה, עשירית האיפה קמח שעורים; לא-ייצוק עליו שמן, ולא-ייתן עליו לבונה--כי-מנחת קנאות הוא, מנחת זיכרון מזכרת עוון. טז והקריב אותה, הכוהן; והעמידה, לפני יהוה. יז ולקח הכוהן מים קדושים, בכלי-חרש; ומן-העפר, אשר יהיה בקרקע המשכן, ייקח הכוהן, ונתן אל-המים. יח והעמיד הכוהן את-האישה, לפני יהוה, ופרע את-ראש האישה, ונתן על-כפיה את מנחת הזיכרון מנחת קנאות היא; וביד הכוהן יהיו, מי המרים המאררים. יט והשביע אותה הכוהן, ואמר אל-האישה אם-לא שכב איש אותך, ואם-לא שטית טומאה, תחת אישך--הינקי, ממי המרים המאררים האלה. כ ואת, כי שטית תחת אישך--וכי נטמאת; וייתן איש בך את-שכובתו, מבלעדי אישך. כא והשביע הכוהן את-האישה, בשבועת האלה, ואמר הכוהן לאישה, ייתן יהוה אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך--בתת יהוה את-ירכך נופלת, ואת-בטנך צבה. כב ובאו המים המאררים האלה, במעייך, לצבות בטן, ולנפיל ירך; ואמרה האישה, אמן אמן. כג וכתב את-האלות האלה, הכוהן--בספר; ומחה, אל-מי המרים. כד והשקה, את-האישה, את-מי המרים, המאררים; ובאו בה המים המאררים, למרים. כה ולקח הכוהן מיד האישה, את מנחת הקנאות; והניף את-המנחה לפני יהוה, והקריב אותה אל-המזבח. כו וקמץ הכוהן מן-המנחה את-אזכרתה, והקטיר המזבחה; ואחר ישקה את-האישה, את-המים. כז והשקה את-המים, והייתה אם-נטמאה ותמעול מעל באישה--ובאו בה המים המאררים למרים, וצבתה בטנה ונפלה ירכה; והייתה האישה לאלה, בקרב עמה. כח ואם-לא נטמאה האישה, וטהורה היא--וניקתה, ונזרעה זרע. כט זאת תורת, הקנאות, אשר תשטה אישה תחת אישה, ונטמאה. ל או איש, אשר תעבור עליו רוח קנאה--וקינא את-אשתו; והעמיד את-האישה, לפני יהוה, ועשה לה הכוהן, את כל-התורה הזאת. לא וניקה האיש, מעוון; והאישה ההיא, תישא את-עוונה. {פ}