תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק ה

א וידבר יהוה, אל־משה לאמור. ב צו, את־בני ישראל, וישלחו מן־המחנה, כל־צרוע וכל־זב; וכול, טמא לנפש. ג מזכר עד־נקבה תשלחו, אל־מחוץ למחנה תשלחום; ולא יטמאו את־מחניהם, אשר אני שוכן בתוכם. ד ויעשו־כן, בני ישראל, וישלחו אותם, אל־מחוץ למחנה: כאשר דיבר יהוה אל־משה, כן עשו בני ישראל. {פ}

ה וידבר יהוה, אל־משה לאמור. ו דבר, אל־בני ישראל, איש או־אישה כי יעשו מכל־חטאות האדם, למעול מעל ביהוה; ואשמה, הנפש ההיא. ז והתוודו, את־חטאתם אשר עשו, והשיב את־אשמו בראשו, וחמישיתו יוסף עליו; ונתן, לאשר אשם לו. ח ואם־אין לאיש גואל, להשיב האשם אליו--האשם המושב ליהוה, לכוהן: מלבד, איל הכיפורים, אשר יכפר־בו, עליו. ט וכל־תרומה לכל־קודשי בני־ישראל, אשר־יקריבו לכוהן--לו יהיה. י ואיש את־קודשיו, לו יהיו; איש אשר־ייתן לכוהן, לו יהיה. {פ}

יא וידבר יהוה, אל־משה לאמור. יב דבר אל־בני ישראל, ואמרת אליהם: איש איש כי־תשטה אשתו, ומעלה בו מעל. יג ושכב איש אותה, שכבת־זרע, ונעלם מעיני אישה, ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה, והיא לא נתפשה. יד ועבר עליו רוח־קנאה וקינא את־אשתו, והיא נטמאה; או־עבר עליו רוח־קנאה וקינא את־אשתו, והיא לא נטמאה. טו והביא האיש את־אשתו, אל־הכוהן, והביא את־קרבנה עליה, עשירית האיפה קמח שעורים; לא־ייצוק עליו שמן, ולא־ייתן עליו לבונה--כי־מנחת קנאות הוא, מנחת זיכרון מזכרת עוון. טז והקריב אותה, הכוהן; והעמידה, לפני יהוה. יז ולקח הכוהן מים קדושים, בכלי־חרש; ומן־העפר, אשר יהיה בקרקע המשכן, ייקח הכוהן, ונתן אל־המים. יח והעמיד הכוהן את־האישה, לפני יהוה, ופרע את־ראש האישה, ונתן על־כפיה את מנחת הזיכרון מנחת קנאות היא; וביד הכוהן יהיו, מי המרים המאררים. יט והשביע אותה הכוהן, ואמר אל־האישה אם־לא שכב איש אותך, ואם־לא שטית טומאה, תחת אישך--הינקי, ממי המרים המאררים האלה. כ ואת, כי שטית תחת אישך--וכי נטמאת; וייתן איש בך את־שכובתו, מבלעדי אישך. כא והשביע הכוהן את־האישה, בשבועת האלה, ואמר הכוהן לאישה, ייתן יהוה אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך--בתת יהוה את־ירכך נופלת, ואת־בטנך צבה. כב ובאו המים המאררים האלה, במעייך, לצבות בטן, ולנפיל ירך; ואמרה האישה, אמן אמן. כג וכתב את־האלות האלה, הכוהן--בספר; ומחה, אל־מי המרים. כד והשקה, את־האישה, את־מי המרים, המאררים; ובאו בה המים המאררים, למרים. כה ולקח הכוהן מיד האישה, את מנחת הקנאות; והניף את־המנחה לפני יהוה, והקריב אותה אל־המזבח. כו וקמץ הכוהן מן־המנחה את־אזכרתה, והקטיר המזבחה; ואחר ישקה את־האישה, את־המים. כז והשקה את־המים, והייתה אם־נטמאה ותמעול מעל באישה--ובאו בה המים המאררים למרים, וצבתה בטנה ונפלה ירכה; והייתה האישה לאלה, בקרב עמה. כח ואם־לא נטמאה האישה, וטהורה היא--וניקתה, ונזרעה זרע. כט זאת תורת, הקנאות, אשר תשטה אישה תחת אישה, ונטמאה. ל או איש, אשר תעבור עליו רוח קנאה--וקינא את־אשתו; והעמיד את־האישה, לפני יהוה, ועשה לה הכוהן, את כל־התורה הזאת. לא וניקה האיש, מעוון; והאישה ההיא, תישא את־עוונה. {פ}