תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק טו

א וידבר יהוה, אל־משה לאמור. ב דבר אל־בני ישראל, ואמרת אליהם: כי תבואו, אל־ארץ מושבותיכם, אשר אני, נותן לכם. ג ועשיתם אישה ליהוה, עולה או־זבח, לפלא־נדר או בנדבה, או במועדיכם--לעשות ריח ניחוח, ליהוה, מן־הבקר, או מן־הצאן. ד והקריב המקריב קרבנו, ליהוה--מנחה, סולת עישרון, בלול, ברביעית ההין שמן. ה ויין לנסך רביעית ההין, תעשה על־העולה או לזבח--לכבש, האחד. ו או לאיל תעשה מנחה, סולת שני עשרונים, בלולה בשמן, שלישית ההין. ז ויין לנסך, שלישית ההין--תקריב ריח־ניחוח, ליהוה. ח וכי־תעשה בן־בקר, עולה או־זבח, לפלא־נדר או־שלמים, ליהוה. ט והקריב על־בן־הבקר מנחה, סולת שלושה עשרונים, בלול בשמן, חצי ההין. י ויין תקריב לנסך, חצי ההין--אישה ריח־ניחוח, ליהוה. יא ככה ייעשה, לשור האחד, או, לאיל האחד; או־לשה בכבשים, או בעיזים. יב כמספר, אשר תעשו--ככה תעשו לאחד, כמספרם. יג כל־האזרח יעשה־ככה, את־אלה, להקריב אישה ריח־ניחוח, ליהוה. יד וכי־יגור איתכם גר או אשר־בתוככם, לדורותיכם, ועשה אישה ריח־ניחוח, ליהוה--כאשר תעשו, כן יעשה. טו הקהל, חוקה אחת לכם ולגר הגר: חוקת עולם לדורותיכם, ככם כגר יהיה לפני יהוה. טז תורה אחת ומשפט אחד, יהיה לכם, ולגר, הגר איתכם. {פ}

יז וידבר יהוה, אל־משה לאמור. יח דבר אל־בני ישראל, ואמרת אליהם: בבואכם, אל־הארץ, אשר אני מביא אתכם, שמה. יט והיה, באכולכם מלחם הארץ--תרימו תרומה, ליהוה. כ ראשית, עריסותיכם--חלה, תרימו תרומה: כתרומת גורן, כן תרימו אותה. כא מראשית, עריסותיכם, תיתנו ליהוה, תרומה--לדורותיכם. {ס}

כב וכי תשגו--ולא תעשו, את כל־המצוות האלה: אשר־דיבר יהוה, אל־משה. כג את כל־אשר ציווה יהוה אליכם, ביד־משה: מן־היום אשר ציווה יהוה, והלאה--לדורותיכם. כד והיה, אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ועשו כל־העדה פר בן־בקר אחד לעולה לריח ניחוח ליהוה, ומנחתו ונסכו כמשפט; ושעיר־עיזים אחד, לחטאת. כה וכיפר הכוהן, על־כל־עדת בני ישראל--ונסלח להם: כי־שגגה היא--והם הביאו את־קרבנם אישה ליהוה וחטאתם לפני יהוה, על־שגגתם. כו ונסלח, לכל־עדת בני ישראל, ולגר, הגר בתוכם: כי לכל־העם, בשגגה. {ס}

כז ואם־נפש אחת, תחטא בשגגה--והקריבה עז בת־שנתה, לחטאת. כח וכיפר הכוהן, על־הנפש השוגגת בחטאה בשגגה--לפני יהוה: לכפר עליו, ונסלח לו. כט האזרח בבני ישראל, ולגר הגר בתוכם--תורה אחת יהיה לכם, לעושה בשגגה. ל והנפש אשר־תעשה ביד רמה, מן־האזרח ומן־הגר--את־יהוה, הוא מגדף; ונכרתה הנפש ההיא, מקרב עמה. לא כי דבר־יהוה בזה, ואת־מצותו הפר; היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה. {פ}

לב ויהיו בני־ישראל, במדבר; וימצאו, איש מקושש עצים--ביום השבת. לג ויקריבו אותו, המוצאים אותו מקושש עצים--אל־משה, ואל־אהרון, ואל, כל־העדה. לד ויניחו אותו, במשמר: כי לא פורש, מה־ייעשה לו. {ס}

לה ויאמר יהוה אל־משה, מות יומת האיש; רגום אותו באבנים כל־העדה, מחוץ למחנה. לו ויוציאו אותו כל־העדה, אל־מחוץ למחנה, וירגמו אותו באבנים, וימות: כאשר ציווה יהוה, את־משה. {פ}

לז ויאמר יהוה, אל־משה לאמור. לח דבר אל־בני ישראל, ואמרת אליהם, ועשו להם ציצית על־כנפי בגדיהם, לדורותם; ונתנו על־ציצית הכנף, פתיל תכלת. לט והיה לכם, לציצית, וראיתם אותו וזכרתם את־כל־מצוות יהוה, ועשיתם אותם; ולא־תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר־אתם זונים, אחריהם. מ למען תזכרו, ועשיתם את־כל־מצוותיי; והייתם קדושים, לאלוהיכם. מא אני יהוה אלוהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצריים, להיות לכם, לאלוהים: אני, יהוה אלוהיכם. {פ}