תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק ח

א וידבר יהוה, אל־משה לאמור. ב דבר, אל־אהרון, ואמרת, אליו: בהעלותך, את־הנרות, אל־מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות. ג ויעש כן, אהרון--אל־מול פני המנורה, העלה נרותיה: כאשר ציווה יהוה, את־משה. ד וזה מעשה המנורה מקשה זהב, עד־ירכה עד־פרחה מקשה היא: כמראה, אשר הראה יהוה את־משה--כן עשה, את־המנורה. {פ}

ה וידבר יהוה, אל־משה לאמור. ו קח, את־הלויים, מתוך, בני ישראל; וטיהרת, אותם. ז וכה־תעשה להם לטהרם, הזה עליהם מי חטאת; והעבירו תער על־כל־בשרם, וכיבסו בגדיהם והיטהרו. ח ולקחו, פר בן־בקר, ומנחתו, סולת בלולה בשמן; ופר־שני בן־בקר, תיקח לחטאת. ט והקרבת, את־הלויים, לפני, אוהל מועד; והקהלת--את־כל־עדת, בני ישראל. י והקרבת את־הלויים, לפני יהוה; וסמכו בני־ישראל את־ידיהם, על־הלויים. יא והניף אהרון את־הלויים תנופה לפני יהוה, מאת בני ישראל; והיו, לעבוד את־עבודת יהוה. יב והלויים יסמכו את־ידיהם, על ראש הפרים; ועשה את־האחד חטאת ואת־האחד עולה, ליהוה, לכפר, על־הלויים. יג והעמדת, את־הלויים, לפני אהרון, ולפני בניו; והנפת אותם תנופה, ליהוה. יד והבדלת, את־הלויים, מתוך, בני ישראל; והיו לי, הלויים. טו ואחרי־כן יבואו הלויים, לעבוד את־אוהל מועד; וטיהרת אותם, והנפת אותם תנופה. טז כי נתונים נתונים המה לי, מתוך בני ישראל: תחת פטרת כל־רחם בכור כול, מבני ישראל--לקחתי אותם, לי. יז כי לי כל־בכור בבני ישראל, באדם ובבהמה: ביום, הכותי כל־בכור בארץ מצריים, הקדשתי אותם, לי. יח ואקח, את־הלויים, תחת כל־בכור, בבני ישראל. יט ואתנה את־הלויים נתונים לאהרון ולבניו, מתוך בני ישראל, לעבוד את־עבודת בני־ישראל באוהל מועד, ולכפר על־בני ישראל; ולא יהיה בבני ישראל, נגף, בגשת בני־ישראל, אל־הקודש. כ ויעש משה ואהרון וכל־עדת בני־ישראל, ללויים: ככול אשר־ציווה יהוה את־משה, ללויים--כן־עשו להם, בני ישראל. כא ויתחטאו הלויים, ויכבסו בגדיהם, וינף אהרון אותם תנופה, לפני יהוה; ויכפר עליהם אהרון, לטהרם. כב ואחרי־כן באו הלויים, לעבוד את־עבודתם באוהל מועד, לפני אהרון, ולפני בניו: כאשר ציווה יהוה את־משה על־הלויים, כן עשו להם. {ס}

כג וידבר יהוה, אל־משה לאמור. כד זאת, אשר ללויים: מבן חמש ועשרים שנה, ומעלה, יבוא לצבוא צבא, בעבודת אוהל מועד. כה ומבן חמישים שנה, ישוב מצבא העבודה; ולא יעבוד, עוד. כו ושירת את־אחיו באוהל מועד, לשמור משמרת, ועבודה, לא יעבוד; ככה תעשה ללויים, במשמרותם. {פ}