תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יד

א ותישא, כל־העדה, וייתנו, את־קולם; ויבכו העם, בלילה ההוא. ב ויילונו על־משה ועל־אהרון, כול בני ישראל; ויאמרו אליהם כל־העדה, לו־מתנו בארץ מצריים, או במדבר הזה, לו־מתנו. ג ולמה יהוה מביא אותנו אל־הארץ הזאת, לנפול בחרב--נשינו וטפנו, יהיו לבז; הלוא טוב לנו, שוב מצריימה. ד ויאמרו, איש אל־אחיו: ניתנה ראש, ונשובה מצריימה. ה וייפול משה ואהרון, על־פניהם, לפני, כל־קהל עדת בני ישראל. ו ויהושוע בן־נון, וכלב בן־יפונה, מן־התרים, את־הארץ--קרעו, בגדיהם. ז ויאמרו, אל־כל־עדת בני־ישראל לאמור: הארץ, אשר עברנו בה לתור אותה--טובה הארץ, מאוד מאוד. ח אם־חפץ בנו, יהוה--והביא אותנו אל־הארץ הזאת, ונתנה לנו: ארץ, אשר־היא זבת חלב ודבש. ט אך ביהוה, אל־תמרודו, ואתם אל־תיראו את־עם הארץ, כי לחמנו הם; סר צילם מעליהם ויהוה איתנו, אל־תיראום. י ויאמרו, כל־העדה, לרגום אותם, באבנים; וכבוד יהוה, נראה באוהל מועד, אל־כל־בני, ישראל. {פ}

יא ויאמר יהוה אל־משה, עד־אנה ינאצוני העם הזה; ועד־אנה, לא־יאמינו בי, בכול האותות, אשר עשיתי בקרבו. יב אכנו בדבר, ואורישנו; ואעשה, אותך, לגוי־גדול ועצום, ממנו. יג ויאמר משה, אל־יהוה: ושמעו מצריים, כי־העלית בכוחך את־העם הזה מקרבו. יד ואמרו, אל־יושב הארץ הזאת, שמעו כי־אתה יהוה, בקרב העם הזה: אשר־עין בעין נראה אתה יהוה, ועננך עומד עליהם, ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם, ובעמוד אש לילה. טו והמתה את־העם הזה, כאיש אחד; ואמרו, הגויים, אשר־שמעו את־שמעך, לאמור. טז מבלתי יכולת יהוה, להביא את־העם הזה, אל־הארץ, אשר־נשבע להם; וישחטם, במדבר. יז ועתה, יגדל־נא כוח אדוניי, כאשר דיברת, לאמור. יח יהוה, ארך אפיים ורב־חסד, נושא עוון, ופשע; ונקה, לא ינקה--פוקד עוון אבות על־בנים, על־שילשים ועל־ריבעים. יט סלח־נא, לעוון העם הזה--כגודל חסדך; וכאשר נשאת לעם הזה, ממצריים ועד־הנה. כ ויאמר יהוה, סלחתי כדברך. כא ואולם, חי־אני: ויימלא כבוד־יהוה, את־כל־הארץ. כב כי כל־האנשים, הרואים את־כבודי ואת־אותותיי, אשר־עשיתי במצריים, ובמדבר; וינסו אותי, זה עשר פעמים, ולא שמעו, בקולי. כג אם־יראו, את־הארץ, אשר נשבעתי, לאבותם; וכל־מנאציי, לא יראוה. כד ועבדי כלב, עקב הייתה רוח אחרת עימו, וימלא, אחריי--והביאותיו, אל־הארץ אשר־בא שמה, וזרעו, יורישנה. כה והעמלקי והכנעני, יושב בעמק; מחר, פנו וסעו לכם המדבר--דרך ים־סוף. {פ}

כו וידבר יהוה, אל־משה ואל־אהרון לאמור. כז עד־מתיי, לעדה הרעה הזאת, אשר המה מלינים, עליי; את־תלונות בני ישראל, אשר המה מלינים עליי--שמעתי. כח אמור אליהם, חי־אני נאום־יהוה, אם־לא, כאשר דיברתם באוזניי: כן, אעשה לכם. כט במדבר הזה ייפלו פגריכם וכל־פקודיכם, לכל־מספרכם, מבן עשרים שנה, ומעלה: אשר הלינותם, עליי. ל אם־אתם, תבואו אל־הארץ, אשר נשאתי את־ידי, לשכן אתכם בה--כי אם־כלב בן־יפונה, ויהושוע בן־נון. לא וטפכם--אשר אמרתם, לבז יהיה: והביאתי אותם--וידעו את־הארץ, אשר מאסתם בה. לב ופגריכם, אתם--ייפלו, במדבר הזה. לג ובניכם יהיו רועים במדבר, ארבעים שנה, ונשאו, את־זנותיכם--עד־תום פגריכם, במדבר. לד במספר הימים אשר־תרתם את־הארץ, ארבעים יום--יום לשנה יום לשנה תשאו את־עוונותיכם, ארבעים שנה; וידעתם, את־תנואתי. לה אני יהוה, דיברתי, אם־לא זאת אעשה לכל־העדה הרעה הזאת, הנועדים עליי; במדבר הזה ייתמו, ושם ימותו. לו והאנשים, אשר־שלח משה לתור את־הארץ; וישובו, וילינו עליו את־כל־העדה, להוציא דיבה, על־הארץ. לז וימותו, האנשים, מוציאי דיבת־הארץ, רעה--במגפה, לפני יהוה. לח ויהושוע בן־נון, וכלב בן־יפונה, חיו מן־האנשים ההם, ההולכים לתור את־הארץ. לט וידבר משה את־הדברים האלה, אל־כל־בני ישראל; ויתאבלו העם, מאוד. מ וישכימו בבוקר, ויעלו אל־ראש־ההר לאמור: הננו, ועלינו אל־המקום אשר־אמר יהוה--כי חטאנו. מא ויאמר משה, למה זה אתם עוברים את־פי יהוה; והיא, לא תצלח. מב אל־תעלו, כי אין יהוה בקרבכם; ולא, תינגפו, לפני, אויביכם. מג כי העמלקי והכנעני שם לפניכם, ונפלתם בחרב: כי־על־כן שבתם מאחרי יהוה, ולא־יהיה יהוה עימכם. מד ויעפילו, לעלות אל־ראש ההר; וארון ברית־יהוה ומשה, לא־משו מקרב המחנה. מה ויירד העמלקי והכנעני, היושב בהר ההוא; ויכום ויכתום, עד־החורמה. {פ}