תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק כב

א ויסעו, בני ישראל; ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו. {ס}

ב וירא בלק, בן־ציפור, את כל־אשר־עשה ישראל, לאמורי. ג ויגר מואב מפני העם, מאוד--כי רב־הוא; ויקץ מואב, מפני בני ישראל. ד ויאמר מואב אל־זקני מדיין, עתה ילחכו הקהל את־כל־סביבותינו, כלחוך השור, את ירק השדה; ובלק בן־ציפור מלך למואב, בעת ההיא. ה וישלח מלאכים אל־בלעם בן־בעור, פתורה אשר על־הנהר ארץ בני־עמו--לקרוא־לו: לאמור, הנה עם יצא ממצריים הנה כיסה את־עין הארץ, והוא יושב, ממולי. ו ועתה לכה־נא אורה־לי את־העם הזה, כי־עצום הוא ממני--אוליי אוכל נכה־בו, ואגרשנו מן־הארץ: כי ידעתי, את אשר־תברך מבורך, ואשר תאור, יואר. ז וילכו זקני מואב, וזקני מדיין, וקסמים, בידם; ויבואו, אל־בלעם, וידברו אליו, דברי בלק. ח ויאמר אליהם, לינו פה הלילה, והשיבותי אתכם דבר, כאשר ידבר יהוה אליי; ויישבו שרי־מואב, עם־בלעם. ט ויבוא אלוהים, אל־בלעם; ויאמר, מי האנשים האלה עימך. י ויאמר בלעם, אל־האלוהים: בלק בן־ציפור מלך מואב, שלח אליי. יא הנה העם היוצא ממצריים, ויכס את־עין הארץ; עתה, לכה קובה־לי אותו--אוליי אוכל להילחם בו, וגירשתיו. יב ויאמר אלוהים אל־בלעם, לא תלך עימהם; לא תאור את־העם, כי ברוך הוא. יג ויקם בלעם, בבוקר, ויאמר אל־שרי בלק, לכו אל־ארצכם: כי מיאן יהוה, לתיתי להלוך עימכם. יד ויקומו שרי מואב, ויבואו אל־בלק; ויאמרו, מיאן בלעם הלוך עימנו. טו ויוסף עוד, בלק, שלוח שרים, רבים ונכבדים מאלה. טז ויבואו, אל־בלעם; ויאמרו לו, כה אמר בלק בן־ציפור, אל־נא תימנע, מהלוך אליי. יז כי־כבד אכבדך מאוד, וכול אשר־תאמר אליי אעשה; ולכה־נא, קובה־לי, את, העם הזה. יח ויען בלעם, ויאמר אל־עבדי בלק, אם־ייתן־לי בלק מלוא ביתו, כסף וזהב--לא אוכל, לעבור את־פי יהוה אלוהיי, לעשות קטנה, או גדולה. יט ועתה, שבו נא בזה גם־אתם--הלילה; ואדעה, מה־יוסף יהוה דבר עימי. כ ויבוא אלוהים אל־בלעם, לילה, ויאמר לו אם־לקרוא לך באו האנשים, קום לך איתם; ואך, את־הדבר אשר־אדבר אליך--אותו תעשה. כא ויקם בלעם בבוקר, ויחבוש את־אתונו; וילך, עם־שרי מואב. כב וייחר־אף אלוהים, כי־הולך הוא, ויתייצב מלאך יהוה בדרך, לשטן לו; והוא רוכב על־אתונו, ושני נעריו עימו. כג ותרא האתון את־מלאך יהוה ניצב בדרך, וחרבו שלופה בידו, ותט האתון מן־הדרך, ותלך בשדה; ויך בלעם את־האתון, להטותה הדרך. כד ויעמוד מלאך יהוה, במשעול הכרמים--גדר מזה, וגדר מזה. כה ותרא האתון את־מלאך יהוה, ותילחץ אל־הקיר, ותלחץ את־רגל בלעם, אל־הקיר; ויוסף, להכותה. כו ויוסף מלאך־יהוה, עבור; ויעמוד במקום צר, אשר אין־דרך לנטות ימין ושמאל. כז ותרא האתון את־מלאך יהוה, ותרבץ תחת בלעם; וייחר־אף בלעם, ויך את־האתון במקל. כח ויפתח יהוה, את־פי האתון; ותאמר לבלעם, מה־עשיתי לך, כי הכיתני, זה שלוש רגלים. כט ויאמר בלעם לאתון, כי התעללת בי; לו יש־חרב בידי, כי עתה הרגתיך. ל ותאמר האתון אל־בלעם, הלוא אנוכי אתונך אשר־רכבת עליי מעודך עד־היום הזה--ההסכן הסכנתי, לעשות לך כה; ויאמר, לא. לא ויגל יהוה, את־עיני בלעם, וירא את־מלאך יהוה ניצב בדרך, וחרבו שלופה בידו; וייקוד וישתחו, לאפיו. לב ויאמר אליו, מלאך יהוה, על־מה הכית את־אתונך, זה שלוש רגלים; הנה אנוכי יצאתי לשטן, כי־ירט הדרך לנגדי. לג ותראני, האתון, ותט לפניי, זה שלוש רגלים; אוליי נטתה מפניי, כי עתה גם־אותך הרגתי ואותה החייתי. לד ויאמר בלעם אל־מלאך יהוה, חטאתי--כי לא ידעתי, כי אתה ניצב לקראתי בדרך; ועתה אם־רע בעיניך, אשובה לי. לה ויאמר מלאך יהוה אל־בלעם, לך עם־האנשים, ואפס את־הדבר אשר־אדבר אליך, אותו תדבר; וילך בלעם, עם־שרי בלק. לו וישמע בלק, כי בא בלעם; וייצא לקראתו אל־עיר מואב, אשר על־גבול ארנון, אשר, בקצה הגבול. לז ויאמר בלק אל־בלעם, הלוא שלוח שלחתי אליך לקרוא־לך--למה לא־הלכת, אליי; האומנם, לא אוכל כבדך. לח ויאמר בלעם אל־בלק, הנה־באתי אליך--עתה, היכול אוכל דבר מאומה: הדבר, אשר ישים אלוהים בפי--אותו אדבר. לט וילך בלעם, עם־בלק; ויבואו, קרית חוצות. מ ויזבח בלק, בקר וצאן; וישלח לבלעם, ולשרים אשר איתו. מא ויהי בבוקר--וייקח בלק את־בלעם, ויעלהו במות בעל; וירא משם, קצה העם.