תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יט

א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור. ב זאת חוקת התורה, אשר-ציווה יהוה לאמור: דבר אל-בני ישראל, ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין-בה מום, אשר לא-עלה עליה, עול. ג ונתתם אותה, אל-אלעזר הכוהן; והוציא אותה אל-מחוץ למחנה, ושחט אותה לפניו. ד ולקח אלעזר הכוהן, מדמה--באצבעו; והזה אל-נוכח פני אוהל-מועד, מדמה--שבע פעמים. ה ושרף את-הפרה, לעיניו: את-עורה ואת-בשרה ואת-דמה, על-פרשה ישרוף. ו ולקח הכוהן, עץ ארז ואיזוב--ושני תולעת; והשליך, אל-תוך שריפת הפרה. ז וכיבס בגדיו הכוהן, ורחץ בשרו במים, ואחר, יבוא אל-המחנה; וטמא הכוהן, עד-הערב. ח והשורף אותה--יכבס בגדיו במים, ורחץ בשרו במים; וטמא, עד-הערב. ט ואסף איש טהור, את אפר הפרה, והניח מחוץ למחנה, במקום טהור; והייתה לעדת בני-ישראל למשמרת, למי נידה--חטאת היא. י וכיבס האוסף את-אפר הפרה, את-בגדיו, וטמא, עד-הערב; והייתה לבני ישראל, ולגר הגר בתוכם--לחוקת עולם. יא הנוגע במת, לכל-נפש אדם--וטמא, שבעת ימים. יב הוא יתחטא-בו ביום השלישי, וביום השביעי--יטהר; ואם-לא יתחטא ביום השלישי, וביום השביעי--לא יטהר. יג כל-הנוגע במת בנפש האדם אשר-ימות ולא יתחטא, את-משכן יהוה טימא--ונכרתה הנפש ההיא, מישראל: כי מי נידה לא-זורק עליו, טמא יהיה--עוד, טומאתו בו. יד זאת, התורה, אדם, כי-ימות באוהל: כל-הבא אל-האוהל וכל-אשר באוהל, יטמא שבעת ימים. טו וכול כלי פתוח, אשר אין-צמיד פתיל עליו--טמא, הוא. טז וכול אשר-ייגע על-פני השדה, בחלל-חרב או במת, או-בעצם אדם, או בקבר--יטמא, שבעת ימים. יז ולקחו, לטמא, מעפר, שריפת החטאת; ונתן עליו מים חיים, אל-כלי. יח ולקח איזוב וטבל במים, איש טהור, והזה על-האוהל ועל-כל-הכלים, ועל-הנפשות אשר היו-שם; ועל-הנוגע, בעצם או בחלל, או במת, או בקבר. יט והזה הטהור על-הטמא, ביום השלישי וביום השביעי; וחיטאו ביום השביעי, וכיבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב. כ ואיש אשר-יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל: כי את-מקדש יהוה טימא, מי נידה לא-זורק עליו--טמא הוא. כא והייתה להם, לחוקת עולם; ומזה מי-הנידה, יכבס בגדיו, והנוגע במי הנידה, יטמא עד-הערב. כב וכול אשר-ייגע-בו הטמא, יטמא; והנפש הנוגעת, תטמא עד-הערב. {פ}