תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יט

א וידבר יהוה, אל־משה ואל־אהרון לאמור. ב זאת חוקת התורה, אשר־ציווה יהוה לאמור: דבר אל־בני ישראל, ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין־בה מום, אשר לא־עלה עליה, עול. ג ונתתם אותה, אל־אלעזר הכוהן; והוציא אותה אל־מחוץ למחנה, ושחט אותה לפניו. ד ולקח אלעזר הכוהן, מדמה--באצבעו; והזה אל־נוכח פני אוהל־מועד, מדמה--שבע פעמים. ה ושרף את־הפרה, לעיניו: את־עורה ואת־בשרה ואת־דמה, על־פרשה ישרוף. ו ולקח הכוהן, עץ ארז ואיזוב--ושני תולעת; והשליך, אל־תוך שריפת הפרה. ז וכיבס בגדיו הכוהן, ורחץ בשרו במים, ואחר, יבוא אל־המחנה; וטמא הכוהן, עד־הערב. ח והשורף אותה--יכבס בגדיו במים, ורחץ בשרו במים; וטמא, עד־הערב. ט ואסף איש טהור, את אפר הפרה, והניח מחוץ למחנה, במקום טהור; והייתה לעדת בני־ישראל למשמרת, למי נידה--חטאת היא. י וכיבס האוסף את־אפר הפרה, את־בגדיו, וטמא, עד־הערב; והייתה לבני ישראל, ולגר הגר בתוכם--לחוקת עולם. יא הנוגע במת, לכל־נפש אדם--וטמא, שבעת ימים. יב הוא יתחטא־בו ביום השלישי, וביום השביעי--יטהר; ואם־לא יתחטא ביום השלישי, וביום השביעי--לא יטהר. יג כל־הנוגע במת בנפש האדם אשר־ימות ולא יתחטא, את־משכן יהוה טימא--ונכרתה הנפש ההיא, מישראל: כי מי נידה לא־זורק עליו, טמא יהיה--עוד, טומאתו בו. יד זאת, התורה, אדם, כי־ימות באוהל: כל־הבא אל־האוהל וכל־אשר באוהל, יטמא שבעת ימים. טו וכול כלי פתוח, אשר אין־צמיד פתיל עליו--טמא, הוא. טז וכול אשר־ייגע על־פני השדה, בחלל־חרב או במת, או־בעצם אדם, או בקבר--יטמא, שבעת ימים. יז ולקחו, לטמא, מעפר, שריפת החטאת; ונתן עליו מים חיים, אל־כלי. יח ולקח איזוב וטבל במים, איש טהור, והזה על־האוהל ועל־כל־הכלים, ועל־הנפשות אשר היו־שם; ועל־הנוגע, בעצם או בחלל, או במת, או בקבר. יט והזה הטהור על־הטמא, ביום השלישי וביום השביעי; וחיטאו ביום השביעי, וכיבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב. כ ואיש אשר־יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל: כי את־מקדש יהוה טימא, מי נידה לא־זורק עליו--טמא הוא. כא והייתה להם, לחוקת עולם; ומזה מי־הנידה, יכבס בגדיו, והנוגע במי הנידה, יטמא עד־הערב. כב וכול אשר־ייגע־בו הטמא, יטמא; והנפש הנוגעת, תטמא עד־הערב. {פ}