תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יג

א וידבר יהוה, אל־משה לאמור. ב שלח־לך אנשים, ויתורו את־ארץ כנען, אשר־אני נותן, לבני ישראל: איש אחד איש אחד למטה אבותיו, תשלחו--כול, נשיא בהם. ג וישלח אותם משה ממדבר פארן, על־פי יהוה: כולם אנשים, ראשי בני־ישראל המה. ד ואלה, שמותם: למטה ראובן, שמוע בן־זכור. ה למטה שמעון, שפט בן־חורי. ו למטה יהודה, כלב בן־יפונה. ז למטה יששכר, יגאל בן־יוסף. ח למטה אפריים, הושע בן־נון. ט למטה בנימין, פלטי בן־רפוא. י למטה זבולון, גדיאל בן־סודי. יא למטה יוסף, למטה מנשה--גדי, בן־סוסי. יב למטה דן, עמיאל בן־גמלי. יג למטה אשר, סתור בן־מיכאל. יד למטה נפתלי, נחבי בן־וופסי. טו למטה גד, גאואל בן־מכי. טז אלה שמות האנשים, אשר־שלח משה לתור את־הארץ; ויקרא משה להושע בן־נון, יהושוע. יז וישלח אותם משה, לתור את־ארץ כנען; ויאמר אליהם, עלו זה בנגב, ועליתם, את־ההר. יח וראיתם את־הארץ, מה־היא; ואת־העם, היושב עליה--החזק הוא הרפה, המעט הוא אם־רב. יט ומה הארץ, אשר־הוא יושב בה--הטובה היא, אם־רעה; ומה הערים, אשר־הוא יושב בהנה--הבמחנים, אם במבצרים. כ ומה הארץ השמנה היא אם־רזה, היש־בה עץ אם־אין, והתחזקתם, ולקחתם מפרי הארץ; והימים--ימי, ביכורי ענבים. כא ויעלו, ויתורו את־הארץ, ממדבר־צין עד־רחוב, לבוא חמת. כב ויעלו בנגב, ויבוא עד־חברון, ושם אחימן ששיי ותלמיי, ילידי הענק; וחברון, שבע שנים נבנתה, לפני, צוען מצריים. כג ויבואו עד־נחל אשכול, ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, ויישאוהו במוט, בשניים; ומן־הרימונים, ומן־התאנים. כד למקום ההוא, קרא נחל אשכול, על אודות האשכול, אשר־כרתו משם בני ישראל. כה וישובו, מתור הארץ, מקץ, ארבעים יום. כו וילכו ויבואו אל־משה ואל־אהרון ואל־כל־עדת בני־ישראל, אל־מדבר פארן--קדשה; וישיבו אותם דבר ואת־כל־העדה, ויראום את־פרי הארץ. כז ויספרו־לו, ויאמרו, באנו, אל־הארץ אשר שלחתנו; וגם זבת חלב ודבש, היא--וזה־פרייה. כח אפס כי־עז העם, היושב בארץ; והערים, בצורות גדולות מאוד, וגם־ילידי הענק, ראינו שם. כט עמלק יושב, בארץ הנגב; והחיתי והיבוסי והאמורי, יושב בהר, והכנעני יושב על־הים, ועל יד הירדן. ל ויהס כלב את־העם, אל־משה; ויאמר, עלה נעלה וירשנו אותה--כי־יכול נוכל, לה. לא והאנשים אשר־עלו עימו, אמרו, לא נוכל, לעלות אל־העם: כי־חזק הוא, ממנו. לב ויוציאו דיבת הארץ, אשר תרו אותה, אל־בני ישראל, לאמור: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה, ארץ אוכלת יושביה היא, וכל־העם אשר־ראינו בתוכה, אנשי מידות. לג ושם ראינו, את־הנפילים בני ענק--מן־הנפילים; ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם.