תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק כ

א ויצאו, כל-בני ישראל, ותקהל העדה כאיש אחד למדן ועד-באר שבע, וארץ הגלעד--אל-יהוה, המצפה.  ב ויתיצבו פנות כל-העם, כל שבטי ישראל--בקהל, עם האלהים; ארבע מאות אלף איש רגלי, שלף חרב.  {פ}

ג וישמעו בני בנימן, כי-עלו בני-ישראל המצפה; ויאמרו, בני ישראל, דברו, איכה נהיתה הרעה הזאת.  ד ויען האיש הלוי, איש האשה הנרצחה--ויאמר:  הגבעתה אשר לבנימן, באתי אני ופילגשי ללון.  ה ויקמו עלי בעלי הגבעה, ויסבו עלי את-הבית לילה; אותי דמו להרג, ואת-פילגשי ענו ותמת.  ו ואחז בפילגשי, ואנתחה, ואשלחה, בכל-שדה נחלת ישראל:  כי עשו זמה ונבלה, בישראל.  ז הנה כלכם, בני ישראל--הבו לכם דבר ועצה, הלם.  ח ויקם, כל-העם, כאיש אחד, לאמר:  לא נלך איש לאהלו, ולא נסור איש לביתו.  ט ועתה--זה הדבר, אשר נעשה לגבעה:  עליה, בגורל.  י ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל, ומאה לאלף ואלף לרבבה, לקחת צדה, לעם--לעשות, לבואם לגבע בנימן, ככל-הנבלה, אשר עשה בישראל.  יא ויאסף כל-איש ישראל, אל-העיר, כאיש אחד, חברים.  {פ}

יב וישלחו שבטי ישראל, אנשים, בכל-שבטי בנימן, לאמר:  מה הרעה הזאת, אשר נהיתה בכם.  יג ועתה תנו את-האנשים בני-בליעל אשר בגבעה, ונמיתם, ונבערה רעה, מישראל; ולא אבו,    בני בנימן, לשמע, בקול אחיהם בני-ישראל.  יד ויאספו בני-בנימן מן-הערים, הגבעתה, לצאת למלחמה, עם-בני ישראל.  טו ויתפקדו בני בנימן ביום ההוא, מהערים, עשרים וששה אלף איש, שלף חרב--לבד מישבי הגבעה, התפקדו, שבע מאות, איש בחור.  טז מכל העם הזה, שבע מאות איש בחור, אטר, יד-ימינו:  כל-זה, קלע באבן אל-השערה--ולא יחטא.  {פ}

יז ואיש ישראל התפקדו, לבד מבנימן, ארבע מאות אלף איש, שלף חרב:  כל-זה, איש מלחמה.  יח ויקמו ויעלו בית-אל, וישאלו באלהים, ויאמרו בני ישראל, מי יעלה-לנו בתחלה למלחמה עם-בני בנימן; ויאמר יהוה, יהודה בתחלה.  יט ויקומו בני-ישראל, בבקר; ויחנו, על-הגבעה.  כ ויצא איש ישראל, למלחמה עם-בנימן; ויערכו אתם איש-ישראל מלחמה, אל-הגבעה.  כא ויצאו בני-בנימן, מן-הגבעה; וישחיתו בישראל ביום ההוא, שנים ועשרים אלף איש--ארצה.  כב ויתחזק העם, איש ישראל; ויספו, לערך מלחמה, במקום, אשר-ערכו שם ביום הראשון.  כג ויעלו בני-ישראל, ויבכו לפני-יהוה עד-הערב, וישאלו ביהוה לאמר, האוסיף לגשת למלחמה עם-בני בנימן אחי; ויאמר יהוה, עלו אליו.  {פ}

כד ויקרבו בני-ישראל אל-בני בנימן, ביום השני.  כה ויצא בנימן לקראתם מן-הגבעה, ביום השני, וישחיתו בבני ישראל עוד שמנת עשר אלף איש, ארצה:  כל-אלה, שלפי חרב.  כו ויעלו כל-בני ישראל וכל-העם ויבאו בית-אל, ויבכו וישבו שם לפני יהוה, ויצומו ביום-ההוא, עד-הערב; ויעלו עלות ושלמים, לפני יהוה.  כז וישאלו בני-ישראל, ביהוה; ושם, ארון ברית האלהים, בימים, ההם.  כח ופינחס בן-אלעזר בן-אהרן עמד לפניו, בימים ההם לאמר, האוסף עוד לצאת למלחמה עם-בני-בנימן אחי, אם-אחדל; ויאמר יהוה עלו, כי מחר אתננו בידך.  כט וישם ישראל ארבים, אל-הגבעה סביב.  {פ}

ל ויעלו בני-ישראל אל-בני בנימן, ביום השלישי; ויערכו אל-הגבעה, כפעם בפעם.  לא ויצאו בני-בנימן לקראת העם, הנתקו מן-העיר; ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם, במסלות אשר אחת עלה בית-אל ואחת גבעתה בשדה, כשלשים איש, בישראל.  לב ויאמרו בני בנימן, נגפים הם לפנינו כבראשנה; ובני ישראל אמרו, ננוסה ונתקנוהו, מן-העיר, אל-המסלות.  לג וכל איש ישראל, קמו ממקומו, ויערכו, בבעל תמר; וארב ישראל מגיח ממקמו, ממערה-גבע.  לד ויבאו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור, מכל-ישראל, והמלחמה, כבדה; והם לא ידעו, כי-נגעת עליהם הרעה.  {פ}

לה ויגף יהוה את-בנימן, לפני ישראל, וישחיתו בני ישראל בבנימן ביום ההוא, עשרים וחמשה אלף ומאה איש:  כל-אלה, שלף חרב.  לו ויראו בני-בנימן, כי נגפו; ויתנו איש-ישראל מקום, לבנימן, כי בטחו אל-הארב, אשר-שמו אל-הגבעה.  לז והארב החישו, ויפשטו אל-הגבעה; וימשך, הארב, ויך את-כל-העיר, לפי-חרב.  לח והמועד, היה לאיש ישראל--עם-הארב; הרב, להעלותם משאת העשן מן-העיר.  לט ויהפך איש-ישראל, במלחמה; ובנימן החל להכות חללים באיש-ישראל, כשלשים איש--כי אמרו, אך נגוף נגף הוא לפנינו כמלחמה הראשנה.  מ והמשאת, החלה לעלות מן-העיר--עמוד עשן; ויפן בנימן אחריו, והנה עלה כליל-העיר השמימה.  מא ואיש ישראל הפך, ויבהל איש בנימן:  כי ראה, כי-נגעה עליו הרעה.  מב ויפנו לפני איש ישראל, אל-דרך המדבר, והמלחמה, הדביקתהו; ואשר, מהערים, משחיתים אותו, בתוכו.  מג כתרו את-בנימן הרדיפהו, מנוחה הדריכהו, עד נכח הגבעה, ממזרח-שמש.  מד ויפלו, מבנימן, שמנה-עשר אלף, איש:  את-כל-אלה, אנשי-חיל.  מה ויפנו וינסו המדברה, אל-סלע הרמון, ויעללהו במסלות, חמשת אלפים איש; וידביקו אחריו עד-גדעם, ויכו ממנו אלפים איש.  מו ויהי כל-הנפלים מבנימן, עשרים וחמשה אלף איש שלף חרב--ביום ההוא:  את-כל-אלה, אנשי-חיל.  מז ויפנו וינסו המדברה, אל-סלע הרמון, שש מאות, איש; וישבו בסלע רמון, ארבעה חדשים.  מח ואיש ישראל שבו אל-בני בנימן, ויכום לפי-חרב, מעיר מתם עד-בהמה, עד כל-הנמצא; גם כל-הערים הנמצאות, שלחו באש.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא