תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק ח

א ויאמרו אליו איש אפרים, מה-הדבר הזה עשית לנו, לבלתי קראות לנו, כי הלכת להלחם במדין; ויריבון אתו, בחזקה.  ב ויאמר אליהם, מה-עשיתי עתה ככם:  הלא, טוב עללות אפרים--מבציר אביעזר.  ג בידכם נתן אלהים את-שרי מדין, את-ערב ואת-זאב, ומה-יכלתי, עשות ככם; אז, רפתה רוחם מעליו, בדברו, הדבר הזה.  ד ויבא גדעון, הירדנה; עבר הוא, ושלש-מאות האיש אשר אתו, עיפים, ורדפים.  ה ויאמר, לאנשי סכות, תנו-נא ככרות לחם, לעם אשר ברגלי:  כי-עיפים הם--ואנכי רדף אחרי זבח וצלמנע, מלכי מדין.  ו ויאמר, שרי סכות, הכף זבח וצלמנע עתה, בידך:  כי-נתן לצבאך, לחם.  ז ויאמר גדעון--לכן בתת יהוה את-זבח ואת-צלמנע, בידי:  ודשתי, את-בשרכם, את-קוצי המדבר, ואת-הברקנים.  ח ויעל משם פנואל, וידבר אליהם כזאת; ויענו אותו אנשי פנואל, כאשר ענו אנשי סכות.  ט ויאמר גם-לאנשי פנואל, לאמר:  בשובי בשלום, אתץ את-המגדל הזה.  {פ}

י וזבח וצלמנע בקרקר, ומחניהם עמם כחמשת עשר אלף--כל הנותרים, מכל מחנה בני-קדם; והנפלים, מאה ועשרים אלף איש שלף חרב.  יא ויעל גדעון, דרך השכוני באהלים, מקדם לנבח, ויגבהה; ויך, את-המחנה, והמחנה, היה בטח.  יב וינסו, זבח וצלמנע, וירדף, אחריהם; וילכד את-שני מלכי מדין, את-זבח ואת-צלמנע, וכל-המחנה, החריד.  יג וישב גדעון בן-יואש, מן-המלחמה, מלמעלה, החרס.  יד וילכד-נער מאנשי סכות, וישאלהו; ויכתב אליו את-שרי סכות, ואת-זקניה--שבעים ושבעה, איש.  טו ויבא, אל-אנשי סכות, ויאמר, הנה זבח וצלמנע:  אשר חרפתם אותי לאמר, הכף זבח וצלמנע עתה בידך, כי נתן לאנשיך היעפים, לחם.  טז ויקח את-זקני העיר, ואת-קוצי המדבר ואת-הברקנים; וידע בהם, את אנשי סכות.  יז ואת-מגדל פנואל, נתץ; ויהרג, את-אנשי העיר.  יח ויאמר, אל-זבח ואל-צלמנע, איפה האנשים, אשר הרגתם בתבור; ויאמרו, כמוך כמוהם, אחד, כתאר בני המלך.  יט ויאמר, אחי בני-אמי הם; חי-יהוה, לו החיתם אותם--לא הרגתי, אתכם.  כ ויאמר ליתר בכורו, קום הרג אותם; ולא-שלף הנער חרבו כי ירא, כי עודנו נער.  כא ויאמר זבח וצלמנע, קום אתה ופגע-בנו--כי כאיש, גבורתו; ויקם גדעון, ויהרג את-זבח ואת-צלמנע, ויקח את-השהרנים, אשר בצוארי גמליהם.  {פ}

כב ויאמרו איש-ישראל, אל-גדעון, משל-בנו גם-אתה, גם-בנך גם בן-בנך:  כי הושעתנו, מיד מדין.  כג ויאמר אלהם, גדעון, לא-אמשל אני בכם, ולא-ימשל בני בכם:  יהוה, ימשל בכם.  כד ויאמר אלהם גדעון, אשאלה מכם שאלה, ותנו-לי, איש נזם שללו:  כי-נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם.  כה ויאמרו, נתון נתן; ויפרשו, את-השמלה, וישליכו שמה, איש נזם שללו.  כו ויהי, משקל נזמי הזהב אשר שאל, אלף ושבע-מאות, זהב--לבד מן-השהרנים והנטיפות ובגדי הארגמן, שעל מלכי מדין, ולבד מן-הענקות, אשר בצוארי גמליהם.  כז ויעש אותו גדעון לאפוד, ויצג אותו בעירו בעפרה, ויזנו כל-ישראל אחריו, שם; ויהי לגדעון ולביתו, למוקש.  כח ויכנע מדין, לפני בני ישראל, ולא יספו, לשאת ראשם; ותשקט הארץ ארבעים שנה, בימי גדעון.  {פ}

כט וילך ירבעל בן-יואש, וישב בביתו.  ל ולגדעון, היו שבעים בנים, יצאי, ירכו:  כי-נשים רבות, היו לו.  לא ופילגשו אשר בשכם, ילדה-לו גם-היא בן; וישם את-שמו, אבימלך.  לב וימת גדעון בן-יואש, בשיבה טובה; ויקבר, בקבר יואש אביו, בעפרה, אבי העזרי.  {פ}

לג ויהי, כאשר מת גדעון, וישובו בני ישראל, ויזנו אחרי הבעלים; וישימו להם בעל ברית, לאלהים.  לד ולא זכרו בני ישראל, את-יהוה אלהיהם, המציל אותם מיד כל-איביהם, מסביב.  לה ולא-עשו חסד, עם-בית ירבעל גדעון:  ככל-הטובה--אשר עשה, עם-ישראל.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא