תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק יט

א ויהי בימים ההם, ומלך אין בישראל; ויהי איש לוי, גר בירכתי הר-אפרים, ויקח-לו אשה פילגש, מבית לחם יהודה.  ב ותזנה עליו, פילגשו, ותלך מאתו אל-בית אביה, אל-בית לחם יהודה; ותהי-שם, ימים ארבעה חדשים.  ג ויקם אישה וילך אחריה, לדבר על-לבה להשיבו להשיבה, ונערו עמו, וצמד חמרים; ותביאהו, בית אביה, ויראהו אבי הנערה, וישמח לקראתו.  ד ויחזק-בו חתנו אבי הנערה, וישב אתו שלשת ימים; ויאכלו, וישתו, וילינו, שם.  ה ויהי ביום הרביעי, וישכימו בבקר ויקם ללכת; ויאמר אבי הנערה אל-חתנו, סעד לבך פת-לחם--ואחר תלכו.  ו וישבו, ויאכלו שניהם יחדו--וישתו; ויאמר אבי הנערה, אל-האיש, הואל-נא ולין, וייטב לבך.  ז ויקם האיש, ללכת; ויפצר-בו, חתנו, וישב, וילן שם.  ח וישכם בבקר ביום החמישי, ללכת, ויאמר אבי הנערה סעד-נא לבבך, והתמהמהו עד-נטות היום; ויאכלו, שניהם.  ט ויקם האיש ללכת, הוא ופילגשו ונערו; ויאמר לו חתנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערוב, לינו-נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך, והשכמתם מחר לדרככם, והלכת לאהלך.  י ולא-אבה האיש, ללון, ויקם וילך ויבא עד-נכח יבוס, היא ירושלם; ועמו, צמד חמורים חבושים, ופילגשו, עמו.  יא הם עם-יבוס, והיום רד מאד; ויאמר הנער אל-אדניו, לכה-נא ונסורה אל-עיר-היבוסי הזאת--ונלין בה.  יב ויאמר אליו, אדניו, לא נסור אל-עיר נכרי, אשר לא-מבני ישראל הנה; ועברנו, עד-גבעה.  יג ויאמר לנערו, לך ונקרבה באחד המקמות; ולנו בגבעה, או ברמה.  יד ויעברו, וילכו; ותבא להם השמש, אצל הגבעה אשר לבנימן.  טו ויסרו שם, לבוא ללון בגבעה; ויבא, וישב ברחוב העיר, ואין איש מאסף-אותם הביתה, ללון.  טז והנה איש זקן, בא מן-מעשהו מן-השדה בערב, והאיש מהר אפרים, והוא-גר בגבעה; ואנשי המקום, בני ימיני.  יז וישא עיניו, וירא את-האיש הארח--ברחב העיר; ויאמר האיש הזקן אנה תלך, ומאין תבוא.  יח ויאמר אליו, עברים אנחנו מבית-לחם יהודה עד-ירכתי הר-אפרים--משם אנכי, ואלך עד-בית לחם יהודה; ואת-בית יהוה, אני הלך, ואין איש, מאסף אותי הביתה.  יט וגם-תבן גם-מספוא, יש לחמורינו, וגם לחם ויין יש-לי ולאמתך, ולנער עם-עבדיך:  אין מחסור, כל-דבר.  כ ויאמר האיש הזקן שלום לך, רק כל-מחסורך עלי; רק ברחוב, אל-תלן.  כא ויביאהו לביתו, ויבול ויבל לחמורים; וירחצו, רגליהם, ויאכלו, וישתו.  כב המה, מיטיבים את-לבם, והנה אנשי העיר אנשי בני-בליעל נסבו את-הבית, מתדפקים על-הדלת; ויאמרו, אל-האיש בעל הבית הזקן לאמר, הוצא את-האיש אשר-בא אל-ביתך, ונדענו.  כג ויצא אליהם, האיש בעל הבית, ויאמר אלהם, אל-אחי אל-תרעו נא; אחרי אשר-בא האיש הזה, אל-ביתי--אל-תעשו, את-הנבלה הזאת.  כד הנה בתי הבתולה ופילגשהו, אוציאה-נא אותם וענו אותם, ועשו להם, הטוב בעיניכם; ולאיש הזה לא תעשו, דבר הנבלה הזאת.  כה ולא-אבו האנשים, לשמע לו, ויחזק האיש בפילגשו, ויצא אליהם החוץ; וידעו אותה ויתעללו-בה כל-הלילה, עד-הבקר, וישלחוה, בעלות כעלות השחר.  כו ותבא האשה, לפנות הבקר; ותפל פתח בית-האיש, אשר-אדוניה שם--עד-האור.  כז ויקם אדניה בבקר, ויפתח דלתות הבית, ויצא, ללכת לדרכו; והנה האשה פילגשו, נפלת פתח הבית, וידיה, על-הסף.  כח ויאמר אליה קומי ונלכה, ואין ענה; ויקחה, על-החמור, ויקם האיש, וילך למקמו.  כט ויבא אל-ביתו, ויקח את-המאכלת ויחזק בפילגשו, וינתחה לעצמיה, לשנים עשר נתחים; וישלחה, בכל גבול ישראל.  ל והיה כל-הראה, ואמר לא-נהיתה ולא-נראתה כזאת, למיום עלות בני-ישראל מארץ מצרים, עד היום הזה; שימו-לכם עליה, עצו ודברו.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא