תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שופטים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
א בימים ההם, אין מלך בישראל; ובימים ההם, שבט הדני מבקש-לו נחלה לשבת--כי לא-נפלה לו עד-היום ההוא בתוך-שבטי ישראל, בנחלה. {פ}
ב וישלחו בני-דן ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני-חיל מצרעה ומאשתאל, לרגל את-הארץ ולחקרה, ויאמרו אלהם, לכו חקרו את-הארץ; ויבאו הר-אפרים עד-בית מיכה, וילינו שם. ג המה, עם-בית מיכה, והמה הכירו, את-קול הנער הלוי; ויסורו שם, ויאמרו לו מי-הביאך הלם, ומה-אתה עשה בזה, ומה-לך פה. ד ויאמר אלהם--כזה וכזה, עשה לי מיכה; וישכרני, ואהי-לו לכהן. ה ויאמרו לו, שאל-נא באלהים; ונדעה--התצלח דרכנו, אשר אנחנו הלכים עליה. ו ויאמר להם הכהן, לכו לשלום; נכח יהוה, דרככם אשר תלכו-בה. {פ}
ז וילכו חמשת האנשים, ויבאו לישה; ויראו את-העם אשר-בקרבה יושבת-לבטח כמשפט צדנים שקט ובטח, ואין-מכלים דבר בארץ יורש עצר, ורחוקים המה מצידנים, ודבר אין-להם עם-אדם. ח ויבאו, אל-אחיהם, צרעה, ואשתאל; ויאמרו להם אחיהם, מה אתם. ט ויאמרו, קומה ונעלה עליהם, כי ראינו את-הארץ, והנה טובה מאד; ואתם מחשים--אל-תעצלו, ללכת לבא לרשת את-הארץ. י כבאכם תבאו אל-עם בטח, והארץ רחבת ידים--כי-נתנה אלהים, בידכם: מקום אשר אין-שם מחסור, כל-דבר אשר בארץ. יא ויסעו משם ממשפחת הדני, מצרעה ומאשתאל, שש-מאות איש, חגור כלי מלחמה. יב ויעלו, ויחנו בקרית יערים--ביהודה; על-כן קראו למקום ההוא מחנה-דן, עד היום הזה--הנה, אחרי קרית יערים. יג ויעברו משם, הר-אפרים; ויבאו, עד-בית מיכה. יד ויענו חמשת האנשים, ההלכים לרגל את-הארץ ליש, ויאמרו אל-אחיהם, הידעתם כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים ופסל ומסכה; ועתה, דעו מה-תעשו. טו ויסורו שמה, ויבאו אל-בית-הנער הלוי בית מיכה; וישאלו-לו, לשלום. טז ושש-מאות איש, חגורים כלי מלחמתם, נצבים, פתח השער--אשר, מבני-דן. יז ויעלו חמשת האנשים, ההלכים לרגל את-הארץ--באו שמה, לקחו את-הפסל ואת-האפוד ואת-התרפים ואת-המסכה; והכהן, נצב פתח השער, ושש-מאות האיש, החגור כלי המלחמה. יח ואלה, באו בית מיכה, ויקחו את-פסל האפוד, ואת-התרפים ואת-המסכה; ויאמר אליהם הכהן, מה אתם עשים. יט ויאמרו לו החרש שים-ידך על-פיך, ולך עמנו, והיה-לנו, לאב ולכהן: הטוב היותך כהן, לבית איש אחד, או היותך כהן, לשבט ולמשפחה בישראל. כ וייטב, לב הכהן, ויקח את-האפוד, ואת-התרפים ואת-הפסל; ויבא, בקרב העם. כא ויפנו, וילכו; וישימו את-הטף ואת-המקנה, ואת-הכבודה--לפניהם. כב המה הרחיקו, מבית מיכה; והאנשים, אשר בבתים אשר עם-בית מיכה, נזעקו, וידביקו את-בני-דן. כג ויקראו, אל-בני-דן, ויסבו, פניהם; ויאמרו למיכה, מה-לך כי נזעקת. כד ויאמר את-אלהי אשר-עשיתי לקחתם ואת-הכהן, ותלכו--ומה-לי עוד; ומה-זה תאמרו אלי, מה-לך. כה ויאמרו אליו בני-דן, אל-תשמע קולך עמנו--פן-יפגעו בכם, אנשים מרי נפש, ואספתה נפשך, ונפש ביתך. כו וילכו בני-דן, לדרכם; וירא מיכה, כי-חזקים המה ממנו, ויפן, וישב אל-ביתו. כז והמה לקחו את אשר-עשה מיכה, ואת-הכהן אשר היה-לו, ויבאו על-ליש על-עם שקט ובטח, ויכו אותם לפי-חרב; ואת-העיר, שרפו באש. כח ואין מציל כי רחוקה-היא מצידון, ודבר אין-להם עם-אדם, והיא, בעמק אשר לבית-רחוב; ויבנו את-העיר, וישבו בה. כט ויקראו שם-העיר, דן, בשם דן אביהם, אשר יולד לישראל; ואולם ליש שם-העיר, לראשנה. ל ויקימו להם בני-דן, את-הפסל; ויהונתן בן-גרשם בן-מנשה הוא ובניו, היו כהנים לשבט הדני, עד-יום, גלות הארץ. לא וישימו להם, את-פסל מיכה אשר עשה, כל-ימי היות בית-האלהים, בשלה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שופטים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא