תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק ה

א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ב צו, את-בני ישראל, וישלחו מן-המחנה, כל-צרוע וכל-זב; וכל, טמא לנפש. ג מזכר עד-נקבה תשלחו, אל-מחוץ למחנה תשלחום; ולא יטמאו את-מחניהם, אשר אני שכן בתוכם. ד ויעשו-כן, בני ישראל, וישלחו אותם, אל-מחוץ למחנה: כאשר דבר יהוה אל-משה, כן עשו בני ישראל. {פ}

ה וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ו דבר, אל-בני ישראל, איש או-אשה כי יעשו מכל-חטאת האדם, למעל מעל ביהוה; ואשמה, הנפש ההוא. ז והתודו, את-חטאתם אשר עשו, והשיב את-אשמו בראשו, וחמישתו יסף עליו; ונתן, לאשר אשם לו. ח ואם-אין לאיש גאל, להשיב האשם אליו--האשם המושב ליהוה, לכהן: מלבד, איל הכפרים, אשר יכפר-בו, עליו. ט וכל-תרומה לכל-קדשי בני-ישראל, אשר-יקריבו לכהן--לו יהיה. י ואיש את-קדשיו, לו יהיו; איש אשר-יתן לכהן, לו יהיה. {פ}

יא וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: איש איש כי-תשטה אשתו, ומעלה בו מעל. יג ושכב איש אתה, שכבת-זרע, ונעלם מעיני אישה, ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה, והוא לא נתפשה. יד ועבר עליו רוח-קנאה וקנא את-אשתו, והוא נטמאה; או-עבר עליו רוח-קנאה וקנא את-אשתו, והיא לא נטמאה. טו והביא האיש את-אשתו, אל-הכהן, והביא את-קרבנה עליה, עשירת האיפה קמח שערים; לא-יצק עליו שמן, ולא-יתן עליו לבנה--כי-מנחת קנאת הוא, מנחת זכרון מזכרת עון. טז והקריב אתה, הכהן; והעמדה, לפני יהוה. יז ולקח הכהן מים קדשים, בכלי-חרש; ומן-העפר, אשר יהיה בקרקע המשכן, יקח הכהן, ונתן אל-המים. יח והעמיד הכהן את-האשה, לפני יהוה, ופרע את-ראש האשה, ונתן על-כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא; וביד הכהן יהיו, מי המרים המאררים. יט והשביע אתה הכהן, ואמר אל-האשה אם-לא שכב איש אתך, ואם-לא שטית טמאה, תחת אישך--הנקי, ממי המרים המאררים האלה. כ ואת, כי שטית תחת אישך--וכי נטמאת; ויתן איש בך את-שכבתו, מבלעדי אישך. כא והשביע הכהן את-האשה, בשבעת האלה, ואמר הכהן לאשה, יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך--בתת יהוה את-ירכך נפלת, ואת-בטנך צבה. כב ובאו המים המאררים האלה, במעיך, לצבות בטן, ולנפל ירך; ואמרה האשה, אמן אמן. כג וכתב את-האלת האלה, הכהן--בספר; ומחה, אל-מי המרים. כד והשקה, את-האשה, את-מי המרים, המאררים; ובאו בה המים המאררים, למרים. כה ולקח הכהן מיד האשה, את מנחת הקנאת; והניף את-המנחה לפני יהוה, והקריב אתה אל-המזבח. כו וקמץ הכהן מן-המנחה את-אזכרתה, והקטיר המזבחה; ואחר ישקה את-האשה, את-המים. כז והשקה את-המים, והיתה אם-נטמאה ותמעל מעל באישה--ובאו בה המים המאררים למרים, וצבתה בטנה ונפלה ירכה; והיתה האשה לאלה, בקרב עמה. כח ואם-לא נטמאה האשה, וטהרה הוא--ונקתה, ונזרעה זרע. כט זאת תורת, הקנאת, אשר תשטה אשה תחת אישה, ונטמאה. ל או איש, אשר תעבר עליו רוח קנאה--וקנא את-אשתו; והעמיד את-האשה, לפני יהוה, ועשה לה הכהן, את כל-התורה הזאת. לא ונקה האיש, מעון; והאשה ההוא, תשא את-עונה. {פ}