תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק לה

א וידבר יהוה אל-משה, בערבת מואב, על-ירדן ירחו, לאמר. ב צו, את-בני ישראל, ונתנו ללוים מנחלת אחזתם, ערים לשבת; ומגרש, לערים סביבתיהם, תתנו, ללוים. ג והיו הערים להם, לשבת; ומגרשיהם, יהיו לבהמתם ולרכשם, ולכל, חיתם. ד ומגרשי, הערים, אשר תתנו, ללוים--מקיר העיר וחוצה, אלף אמה סביב. ה ומדתם מחוץ לעיר, את-פאת-קדמה אלפים באמה ואת-פאת-נגב אלפים באמה ואת-פאת-ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה--והעיר בתוך; זה יהיה להם, מגרשי הערים. ו ואת הערים, אשר תתנו ללוים--את שש-ערי המקלט, אשר תתנו לנס שמה הרצח; ועליהם תתנו, ארבעים ושתים עיר. ז כל-הערים, אשר תתנו ללוים--ארבעים ושמנה, עיר: אתהן, ואת-מגרשיהן. ח והערים, אשר תתנו מאחזת בני-ישראל--מאת הרב תרבו, ומאת המעט תמעיטו: איש, כפי נחלתו אשר ינחלו, יתן מעריו, ללוים. {פ}

ט וידבר יהוה, אל-משה לאמר. י דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: כי אתם עברים את-הירדן, ארצה כנען. יא והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם; ונס שמה רצח, מכה-נפש בשגגה. יב והיו לכם הערים למקלט, מגאל; ולא ימות הרצח, עד-עמדו לפני העדה למשפט. יג והערים, אשר תתנו--שש-ערי מקלט, תהיינה לכם. יד את שלש הערים, תתנו מעבר לירדן, ואת שלש הערים, תתנו בארץ כנען: ערי מקלט, תהיינה. טו לבני ישראל, ולגר ולתושב בתוכם, תהיינה שש-הערים האלה, למקלט--לנוס שמה, כל-מכה-נפש בשגגה. טז ואם-בכלי ברזל הכהו וימת, רצח הוא: מות יומת, הרצח. יז ואם באבן יד אשר-ימות בה הכהו, וימת--רצח הוא: מות יומת, הרצח. יח או בכלי עץ-יד אשר-ימות בו הכהו, וימת--רצח הוא: מות יומת, הרצח. יט גאל הדם, הוא ימית את-הרצח: בפגעו-בו, הוא ימתנו. כ ואם-בשנאה, יהדפנו, או-השליך עליו בצדיה, וימת. כא או באיבה הכהו בידו, וימת--מות-יומת המכה, רצח הוא: גאל הדם, ימית את-הרצח--בפגעו-בו. כב ואם-בפתע בלא-איבה, הדפו, או-השליך עליו כל-כלי, בלא צדיה. כג או בכל-אבן אשר-ימות בה, בלא ראות, ויפל עליו, וימת--והוא לא-אויב לו, ולא מבקש רעתו. כד ושפטו, העדה, בין המכה, ובין גאל הדם--על המשפטים, האלה. כה והצילו העדה את-הרצח, מיד גאל הדם, והשיבו אתו העדה, אל-עיר מקלטו אשר-נס שמה; וישב בה, עד-מות הכהן הגדל, אשר-משח אתו, בשמן הקדש. כו ואם-יצא יצא, הרצח, את-גבול עיר מקלטו, אשר ינוס שמה. כז ומצא אתו, גאל הדם, מחוץ, לגבול עיר מקלטו: ורצח גאל הדם, את-הרצח--אין לו, דם. כח כי בעיר מקלטו ישב, עד-מות הכהן הגדל; ואחרי מות, הכהן הגדל--ישוב הרצח, אל-ארץ אחזתו. כט והיו אלה לכם לחקת משפט, לדרתיכם, בכל, מושבתיכם. ל כל-מכה-נפש--לפי עדים, ירצח את-הרצח; ועד אחד, לא-יענה בנפש למות. לא ולא-תקחו כפר לנפש רצח, אשר-הוא רשע למות: כי-מות, יומת. לב ולא-תקחו כפר, לנוס אל-עיר מקלטו, לשוב לשבת בארץ, עד-מות הכהן. לג ולא-תחניפו את-הארץ, אשר אתם בה, כי הדם, הוא יחניף את-הארץ; ולארץ לא-יכפר, לדם אשר שפך-בה, כי-אם, בדם שפכו. לד ולא תטמא את-הארץ, אשר אתם ישבים בה--אשר אני, שכן בתוכה: כי, אני יהוה--שכן, בתוך בני ישראל. {פ}