תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יח

א ויאמר יהוה, אל-אהרן, אתה ובניך ובית-אביך אתך, תשאו את-עון המקדש; ואתה ובניך אתך, תשאו את-עון כהנתכם. ב וגם את-אחיך מטה לוי שבט אביך, הקרב אתך, וילוו עליך, וישרתוך; ואתה ובניך אתך, לפני אהל העדת. ג ושמרו, משמרתך, ומשמרת, כל-האהל: אך אל-כלי הקדש ואל-המזבח לא יקרבו, ולא-ימתו גם-הם גם-אתם. ד ונלוו עליך--ושמרו את-משמרת אהל מועד, לכל עבדת האהל; וזר, לא-יקרב אליכם. ה ושמרתם, את משמרת הקדש, ואת, משמרת המזבח; ולא-יהיה עוד קצף, על-בני ישראל. ו ואני, הנה לקחתי את-אחיכם הלוים, מתוך, בני ישראל--לכם מתנה נתנים, ליהוה, לעבד, את-עבדת אהל מועד. ז ואתה ובניך אתך תשמרו את-כהנתכם לכל-דבר המזבח, ולמבית לפרכת--ועבדתם; עבדת מתנה, אתן את-כהנתכם, והזר הקרב, יומת. {פ}

ח וידבר יהוה, אל-אהרן, ואני הנה נתתי לך, את-משמרת תרומתי: לכל-קדשי בני-ישראל לך נתתים למשחה, ולבניך--לחק-עולם. ט זה-יהיה לך מקדש הקדשים, מן-האש: כל-קרבנם לכל-מנחתם ולכל-חטאתם, ולכל-אשמם אשר ישיבו לי--קדש קדשים לך הוא, ולבניך. י בקדש הקדשים, תאכלנו; כל-זכר יאכל אתו, קדש יהיה-לך. יא וזה-לך תרומת מתנם, לכל-תנופת בני ישראל--לך נתתים ולבניך ולבנתיך אתך, לחק-עולם: כל-טהור בביתך, יאכל אתו. יב כל חלב יצהר, וכל-חלב תירוש ודגן--ראשיתם אשר-יתנו ליהוה, לך נתתים. יג בכורי כל-אשר בארצם, אשר-יביאו ליהוה--לך יהיה: כל-טהור בביתך, יאכלנו. יד כל-חרם בישראל, לך יהיה. טו כל-פטר רחם לכל-בשר אשר-יקריבו ליהוה, באדם ובבהמה--יהיה-לך: אך פדה תפדה, את בכור האדם, ואת בכור-הבהמה הטמאה, תפדה. טז ופדויו, מבן-חדש תפדה, בערכך, כסף חמשת שקלים בשקל הקדש: עשרים גרה, הוא. יז אך בכור-שור או-בכור כשב או-בכור עז, לא תפדה--קדש הם: את-דמם תזרק על-המזבח, ואת-חלבם תקטיר--אשה לריח ניחח, ליהוה. יח ובשרם, יהיה-לך: כחזה התנופה וכשוק הימין, לך יהיה. יט כל תרומת הקדשים, אשר ירימו בני-ישראל ליהוה--נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך, לחק-עולם: ברית מלח עולם הוא לפני יהוה, לך ולזרעך אתך. כ ויאמר יהוה אל-אהרן, בארצם לא תנחל, וחלק, לא-יהיה לך בתוכם: אני חלקך ונחלתך, בתוך בני ישראל. {ס}

כא ולבני לוי, הנה נתתי כל-מעשר בישראל לנחלה, חלף עבדתם אשר-הם עבדים, את-עבדת אהל מועד. כב ולא-יקרבו עוד בני ישראל, אל-אהל מועד, לשאת חטא, למות. כג ועבד הלוי הוא, את-עבדת אהל מועד, והם, ישאו עונם: חקת עולם, לדרתיכם, ובתוך בני ישראל, לא ינחלו נחלה. כד כי את-מעשר בני-ישראל, אשר ירימו ליהוה תרומה, נתתי ללוים, לנחלה; על-כן, אמרתי להם, בתוך בני ישראל, לא ינחלו נחלה. {פ}

כה וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כו ואל-הלוים תדבר, ואמרת אלהם, כי-תקחו מאת בני-ישראל את-המעשר אשר נתתי לכם מאתם, בנחלתכם--והרמתם ממנו תרומת יהוה, מעשר מן-המעשר. כז ונחשב לכם, תרומתכם--כדגן, מן-הגרן, וכמלאה, מן-היקב. כח כן תרימו גם-אתם, תרומת יהוה, מכל מעשרתיכם, אשר תקחו מאת בני ישראל; ונתתם ממנו את-תרומת יהוה, לאהרן הכהן. כט מכל, מתנתיכם, תרימו, את כל-תרומת יהוה: מכל-חלבו--את-מקדשו, ממנו. ל ואמרת, אלהם: בהרימכם את-חלבו, ממנו, ונחשב ללוים, כתבואת גרן וכתבואת יקב. לא ואכלתם אתו בכל-מקום, אתם וביתכם: כי-שכר הוא לכם, חלף עבדתכם באהל מועד. לב ולא-תשאו עליו חטא, בהרימכם את-חלבו ממנו; ואת-קדשי בני-ישראל לא תחללו, ולא תמותו. {פ}