תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק כא

א וישמע הכנעני מלך-ערד, ישב הנגב, כי בא ישראל, דרך האתרים; וילחם, בישראל, וישב ממנו, שבי. ב וידר ישראל נדר ליהוה, ויאמר: אם-נתן תתן את-העם הזה, בידי--והחרמתי, את-עריהם. ג וישמע יהוה בקול ישראל, ויתן את-הכנעני, ויחרם אתהם, ואת-עריהם; ויקרא שם-המקום, חרמה. {פ}

ד ויסעו מהר ההר, דרך ים-סוף, לסבב, את-ארץ אדום; ותקצר נפש-העם, בדרך. ה וידבר העם, באלהים ובמשה, למה העליתנו ממצרים, למות במדבר: כי אין לחם, ואין מים, ונפשנו קצה, בלחם הקלקל. ו וישלח יהוה בעם, את הנחשים השרפים, וינשכו, את-העם; וימת עם-רב, מישראל. ז ויבא העם אל-משה ויאמרו חטאנו, כי-דברנו ביהוה ובך--התפלל אל-יהוה, ויסר מעלינו את-הנחש; ויתפלל משה, בעד העם. ח ויאמר יהוה אל-משה, עשה לך שרף, ושים אתו, על-נס; והיה, כל-הנשוך, וראה אתו, וחי. ט ויעש משה נחש נחשת, וישמהו על-הנס; והיה, אם-נשך הנחש את-איש--והביט אל-נחש הנחשת, וחי. י ויסעו, בני ישראל; ויחנו, באבת. יא ויסעו, מאבת; ויחנו בעיי העברים, במדבר אשר על-פני מואב, ממזרח, השמש. יב משם, נסעו; ויחנו, בנחל זרד. יג משם, נסעו, ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר, היצא מגבל האמרי: כי ארנון גבול מואב, בין מואב ובין האמרי. יד על-כן, יאמר, בספר, מלחמת יהוה: את-והב בסופה, ואת-הנחלים ארנון. טו ואשד, הנחלים, אשר נטה, לשבת ער; ונשען, לגבול מואב. טז ומשם, בארה: הוא הבאר, אשר אמר יהוה למשה, אסף את-העם, ואתנה להם מים. {ס}

יז אז ישיר ישראל, את-השירה הזאת: עלי באר, ענו-לה. יח באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחקק, במשענתם; וממדבר, מתנה. יט וממתנה, נחליאל; ומנחליאל, במות. כ ומבמות, הגיא אשר בשדה מואב--ראש, הפסגה; ונשקפה, על-פני הישימן. {פ}

כא וישלח ישראל מלאכים, אל-סיחן מלך-האמרי לאמר. כב אעברה בארצך, לא נטה בשדה ובכרם--לא נשתה, מי באר: בדרך המלך נלך, עד אשר-נעבר גבלך. כג ולא-נתן סיחן את-ישראל, עבר בגבלו, ויאסף סיחן את-כל-עמו ויצא לקראת ישראל המדברה, ויבא יהצה; וילחם, בישראל. כד ויכהו ישראל, לפי-חרב; ויירש את-ארצו מארנן, עד-יבק עד-בני עמון--כי עז, גבול בני עמון. כה ויקח, ישראל, את כל-הערים, האלה; וישב ישראל בכל-ערי האמרי, בחשבון ובכל-בנתיה. כו כי חשבון--עיר סיחן מלך האמרי, הוא; והוא נלחם, במלך מואב הראשון, ויקח את-כל-ארצו מידו, עד-ארנן. כז על-כן יאמרו המשלים, באו חשבון; תבנה ותכונן, עיר סיחון. כח כי-אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחן: אכלה ער מואב, בעלי במות ארנן. כט אוי-לך מואב, אבדת עם-כמוש; נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית, למלך אמרי סיחון. ל ונירם אבד חשבון, עד-דיבן; ונשים עד-נפח, אשר עד-מידבא. לא וישב, ישראל, בארץ, האמרי. לב וישלח משה לרגל את-יעזר, וילכדו בנתיה; ויירש ויורש, את-האמרי אשר-שם. לג ויפנו, ויעלו, דרך, הבשן; ויצא עוג מלך-הבשן לקראתם הוא וכל-עמו, למלחמה--אדרעי. לד ויאמר יהוה אל-משה, אל-תירא אתו--כי בידך נתתי אתו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחן מלך האמרי, אשר יושב בחשבון. לה ויכו אתו ואת-בניו ואת-כל-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד; ויירשו, את-ארצו.