תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יז

א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ב אמר אל-אלעזר בן-אהרן הכהן, וירם את-המחתת מבין השרפה, ואת-האש, זרה-הלאה: כי, קדשו. ג את מחתות החטאים האלה בנפשתם, ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח--כי-הקריבם לפני-יהוה, ויקדשו; ויהיו לאות, לבני ישראל. ד ויקח אלעזר הכהן, את מחתות הנחשת, אשר הקריבו, השרפים; וירקעום, צפוי למזבח. ה זכרון לבני ישראל, למען אשר לא-יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא, להקטיר קטרת, לפני יהוה; ולא-יהיה כקרח וכעדתו, כאשר דבר יהוה ביד-משה לו. {פ}

ו וילנו כל-עדת בני-ישראל, ממחרת, על-משה ועל-אהרן, לאמר: אתם המתם, את-עם יהוה. ז ויהי, בהקהל העדה על-משה ועל-אהרן, ויפנו אל-אהל מועד, והנה כסהו הענן; וירא, כבוד יהוה. ח ויבא משה ואהרן, אל-פני אהל מועד. {ס}

ט וידבר יהוה, אל-משה לאמר. י הרמו, מתוך העדה הזאת, ואכלה אתם, כרגע; ויפלו, על-פניהם. יא ויאמר משה אל-אהרן, קח את-המחתה ותן-עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, והולך מהרה אל-העדה, וכפר עליהם: כי-יצא הקצף מלפני יהוה, החל הנגף. יב ויקח אהרן כאשר דבר משה, וירץ אל-תוך הקהל, והנה החל הנגף, בעם; ויתן, את-הקטרת, ויכפר, על-העם. יג ויעמד בין-המתים, ובין החיים; ותעצר, המגפה. יד ויהיו, המתים במגפה, ארבעה עשר אלף, ושבע מאות--מלבד המתים, על-דבר-קרח. טו וישב אהרן אל-משה, אל-פתח אהל מועד; והמגפה, נעצרה. {פ}

טז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יז דבר אל-בני ישראל, וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל-נשיאהם לבית אבתם--שנים עשר, מטות: איש את-שמו, תכתב על-מטהו. יח ואת שם אהרן, תכתב על-מטה לוי: כי מטה אחד, לראש בית אבותם. יט והנחתם, באהל מועד--לפני, העדות, אשר אועד לכם, שמה. כ והיה, האיש אשר אבחר-בו--מטהו יפרח; והשכתי מעלי, את-תלנות בני ישראל, אשר הם מלינם, עליכם. כא וידבר משה אל-בני ישראל, ויתנו אליו כל-נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבתם--שנים עשר, מטות; ומטה אהרן, בתוך מטותם. כב וינח משה את-המטת, לפני יהוה, באהל, העדת. כג ויהי ממחרת, ויבא משה אל-אהל העדות, והנה פרח מטה-אהרן, לבית לוי; ויצא פרח ויצץ ציץ, ויגמל שקדים. כד ויצא משה את-כל-המטת מלפני יהוה, אל-כל-בני ישראל; ויראו ויקחו, איש מטהו. {פ}

כה ויאמר יהוה אל-משה, השב את-מטה אהרן לפני העדות, למשמרת לאות, לבני-מרי; ותכל תלונתם מעלי, ולא ימתו. כו ויעש, משה: כאשר צוה יהוה אתו, כן עשה. {פ}

כז ויאמרו בני ישראל, אל-משה לאמר: הן גוענו אבדנו, כלנו אבדנו. כח כל הקרב הקרב אל-משכן יהוה, ימות; האם תמנו, לגוע. {ס}