תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יא

א ויהי העם כמתאננים, רע באזני יהוה; וישמע יהוה, ויחר אפו, ותבער-בם אש יהוה, ותאכל בקצה המחנה. ב ויצעק העם, אל-משה; ויתפלל משה אל-יהוה, ותשקע האש. ג ויקרא שם-המקום ההוא, תבערה: כי-בערה בם, אש יהוה. ד והאספסף אשר בקרבו, התאוו תאוה; וישבו ויבכו, גם בני ישראל, ויאמרו, מי יאכלנו בשר. ה זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצרים, חנם; את הקשאים, ואת האבטחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים. ו ועתה נפשנו יבשה, אין כל--בלתי, אל-המן עינינו. ז והמן, כזרע-גד הוא; ועינו, כעין הבדלח. ח שטו העם ולקטו וטחנו ברחים, או דכו במדכה, ובשלו בפרור, ועשו אתו עגות; והיה טעמו, כטעם לשד השמן. ט וברדת הטל על-המחנה, לילה, ירד המן, עליו. י וישמע משה את-העם, בכה למשפחתיו--איש, לפתח אהלו; ויחר-אף יהוה מאד, ובעיני משה רע. יא ויאמר משה אל-יהוה, למה הרעת לעבדך, ולמה לא-מצתי חן, בעיניך: לשום, את-משא כל-העם הזה--עלי. יב האנכי הריתי, את כל-העם הזה--אם-אנכי, ילדתיהו: כי-תאמר אלי שאהו בחיקך, כאשר ישא האמן את-הינק, על האדמה, אשר נשבעת לאבתיו. יג מאין לי בשר, לתת לכל-העם הזה: כי-יבכו עלי לאמר, תנה-לנו בשר ונאכלה. יד לא-אוכל אנכי לבדי, לשאת את-כל-העם הזה: כי כבד, ממני. טו ואם-ככה את-עשה לי, הרגני נא הרג--אם-מצאתי חן, בעיניך; ואל-אראה, ברעתי. {פ}

טז ויאמר יהוה אל-משה, אספה-לי שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת, כי-הם זקני העם ושטריו; ולקחת אתם אל-אהל מועד, והתיצבו שם עמך. יז וירדתי, ודברתי עמך שם, ואצלתי מן-הרוח אשר עליך, ושמתי עליהם; ונשאו אתך במשא העם, ולא-תשא אתה לבדך. יח ואל-העם תאמר התקדשו למחר, ואכלתם בשר--כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר, כי-טוב לנו במצרים; ונתן יהוה לכם בשר, ואכלתם. יט לא יום אחד תאכלון, ולא יומים; ולא חמשה ימים, ולא עשרה ימים, ולא, עשרים יום. כ עד חדש ימים, עד אשר-יצא מאפכם, והיה לכם, לזרא: יען, כי-מאסתם את-יהוה אשר בקרבכם, ותבכו לפניו לאמר, למה זה יצאנו ממצרים. כא ויאמר, משה, שש-מאות אלף רגלי, העם אשר אנכי בקרבו; ואתה אמרת, בשר אתן להם, ואכלו, חדש ימים. כב הצאן ובקר ישחט להם, ומצא להם; אם את-כל-דגי הים יאסף להם, ומצא להם. {פ}

כג ויאמר יהוה אל-משה, היד יהוה תקצר; עתה תראה היקרך דברי, אם-לא. כד ויצא משה--וידבר אל-העם, את דברי יהוה; ויאסף שבעים איש, מזקני העם, ויעמד אתם, סביבת האהל. כה וירד יהוה בענן, וידבר אליו, ויאצל מן-הרוח אשר עליו, ויתן על-שבעים איש הזקנים; ויהי, כנוח עליהם הרוח, ויתנבאו, ולא יספו. כו וישארו שני-אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח, והמה בכתבים, ולא יצאו, האהלה; ויתנבאו, במחנה. כז וירץ הנער, ויגד למשה ויאמר: אלדד ומידד, מתנבאים במחנה. כח ויען יהושע בן-נון, משרת משה מבחריו--ויאמר: אדני משה, כלאם. כט ויאמר לו משה, המקנא אתה לי; ומי יתן כל-עם יהוה, נביאים--כי-יתן יהוה את-רוחו, עליהם. ל ויאסף משה, אל-המחנה--הוא, וזקני ישראל. לא ורוח נסע מאת יהוה, ויגז שלוים מן-הים, ויטש על-המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה, סביבות המחנה--וכאמתים, על-פני הארץ. לב ויקם העם כל-היום ההוא וכל-הלילה וכל יום המחרת, ויאספו את-השלו--הממעיט, אסף עשרה חמרים; וישטחו להם שטוח, סביבות המחנה. לג הבשר, עודנו בין שניהם--טרם, יכרת; ואף יהוה, חרה בעם, ויך יהוה בעם, מכה רבה מאד. לד ויקרא את-שם-המקום ההוא, קברות התאוה: כי-שם, קברו, את-העם, המתאוים. לה מקברות התאוה נסעו העם, חצרות; ויהיו, בחצרות. {פ}