תנ"ך מנוקד

תנ"ך - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יט

א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. ב זאת חקת התורה, אשר-צוה יהוה לאמר: דבר אל-בני ישראל, ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין-בה מום, אשר לא-עלה עליה, על. ג ונתתם אתה, אל-אלעזר הכהן; והוציא אתה אל-מחוץ למחנה, ושחט אתה לפניו. ד ולקח אלעזר הכהן, מדמה--באצבעו; והזה אל-נכח פני אהל-מועד, מדמה--שבע פעמים. ה ושרף את-הפרה, לעיניו: את-ערה ואת-בשרה ואת-דמה, על-פרשה ישרף. ו ולקח הכהן, עץ ארז ואזוב--ושני תולעת; והשליך, אל-תוך שרפת הפרה. ז וכבס בגדיו הכהן, ורחץ בשרו במים, ואחר, יבא אל-המחנה; וטמא הכהן, עד-הערב. ח והשרף אתה--יכבס בגדיו במים, ורחץ בשרו במים; וטמא, עד-הערב. ט ואסף איש טהור, את אפר הפרה, והניח מחוץ למחנה, במקום טהור; והיתה לעדת בני-ישראל למשמרת, למי נדה--חטאת הוא. י וכבס האסף את-אפר הפרה, את-בגדיו, וטמא, עד-הערב; והיתה לבני ישראל, ולגר הגר בתוכם--לחקת עולם. יא הנגע במת, לכל-נפש אדם--וטמא, שבעת ימים. יב הוא יתחטא-בו ביום השלישי, וביום השביעי--יטהר; ואם-לא יתחטא ביום השלישי, וביום השביעי--לא יטהר. יג כל-הנגע במת בנפש האדם אשר-ימות ולא יתחטא, את-משכן יהוה טמא--ונכרתה הנפש ההוא, מישראל: כי מי נדה לא-זרק עליו, טמא יהיה--עוד, טמאתו בו. יד זאת, התורה, אדם, כי-ימות באהל: כל-הבא אל-האהל וכל-אשר באהל, יטמא שבעת ימים. טו וכל כלי פתוח, אשר אין-צמיד פתיל עליו--טמא, הוא. טז וכל אשר-יגע על-פני השדה, בחלל-חרב או במת, או-בעצם אדם, או בקבר--יטמא, שבעת ימים. יז ולקחו, לטמא, מעפר, שרפת החטאת; ונתן עליו מים חיים, אל-כלי. יח ולקח אזוב וטבל במים, איש טהור, והזה על-האהל ועל-כל-הכלים, ועל-הנפשות אשר היו-שם; ועל-הנגע, בעצם או בחלל, או במת, או בקבר. יט והזה הטהר על-הטמא, ביום השלישי וביום השביעי; וחטאו ביום השביעי, וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב. כ ואיש אשר-יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל: כי את-מקדש יהוה טמא, מי נדה לא-זרק עליו--טמא הוא. כא והיתה להם, לחקת עולם; ומזה מי-הנדה, יכבס בגדיו, והנגע במי הנדה, יטמא עד-הערב. כב וכל אשר-יגע-בו הטמא, יטמא; והנפש הנגעת, תטמא עד-הערב. {פ}