תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק לא

א  דברי, למואל מלך--    משא, אשר־ייסרתו אימו.
ב  מה־ברי, ומה־בר־בטני;    ומה, בר־נדריי.
ג  אל־תיתן לנשים חילך;    ודרכיך, למחות מלכין.
ד  אל למלכים, למואל--אל למלכים שתה־יין;    ולרוזנים, אי שיכר.
ה  פן־ישתה, וישכח מחוקק;    וישנה, דין כל־בני־עוני.
ו  תנו־שיכר לאובד;    ויין, למרי נפש.
ז  ישתה, וישכח רישו;    ועמלו, לא יזכור־עוד.

ח  פתח־פיך לאילם;    אל־דין, כל־בני חלוף.
ט  פתח־פיך שפוט־צדק;    ודין, עני ואביון.

י  אשת־חיל, מי ימצא;    ורחוק מפנינים מכרה.
יא  בטח בה, לב בעלה;    ושלל, לא יחסר.
יב  גמלתהו טוב ולא־רע--    כול, ימי חייה.
יג  דרשה, צמר ופשתים;    ותעש, בחפץ כפיה.
יד  הייתה, כאונייות סוחר;    ממרחק, תביא לחמה.
טו  ותקם, בעוד לילה--ותיתן טרף לביתה;    וחוק, לנערותיה.
טז  זממה שדה, ותיקחהו;    מפרי כפיה, נטעה כרם.
יז  חגרה בעוז מותניה;    ותאמץ, זרועותיה.
יח  טעמה, כי־טוב סחרה;    לא־יכבה בלילה נרה.
יט  ידיה, שילחה בכישור;    וכפיה, תמכו פלך.
כ  כפה, פרשה לעני;    וידיה, שילחה לאביון.
כא  לא־תירא לביתה משלג:    כי כל־ביתה, לבוש שנים.
כב  מרבדים עשתה־לה;    שש וארגמן לבושה.
כג  נודע בשערים בעלה;    בשבתו, עם־זקני־ארץ.
כד  סדין עשתה, ותמכור;    וחגור, נתנה לכנעני.
כה  עוז־והדר לבושה;    ותשחק, ליום אחרון.
כו  פיה, פתחה בחכמה;    ותורת חסד, על־לשונה.
כז  צופייה, הליכות ביתה;    ולחם עצלות, לא תאכל.
כח  קמו בניה, ויאשרוה;    בעלה, ויהללה.
כט  רבות בנות, עשו חיל;    ואת, עלית על־כולנה.
ל  שקר החן, והבל היופי:    אישה יראת־יהוה, היא תתהלל.
לא  תנו־לה, מפרי ידיה;    ויהללוה בשערים מעשיה.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא