תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק כו

א  כשלג, בקיץ--וכמטר בקציר:    כן לא־נאוה לכסיל כבוד.
ב  כציפור לנוד, כדרור לעוף--    כן קללת חינם, לו תבוא.
ג  שוט לסוס, מתג לחמור;    ושבט, לגו כסילים.
ד  אל־תען כסיל, כאיוולתו:    פן־תשווה־לו גם־אתה.
ה  ענה כסיל, כאיוולתו:    פן־יהיה חכם בעיניו.
ו  מקצה רגליים, חמס שותה--    שולח דברים ביד־כסיל.
ז  דליו שוקיים, מפיסח;    ומשל, בפי כסילים.
ח  כצרור אבן, במרגמה--    כן־נותן לכסיל כבוד.
ט  חוח, עלה ביד־שיכור;    ומשל, בפי כסילים.
י  רב מחולל־כול;    ושוכר כסיל, ושוכר עוברים.
יא  ככלב, שב על־קאו--    כסיל, שונה באיוולתו.
יב  ראית--איש, חכם בעיניו:    תקווה לכסיל ממנו.
יג  אמר עצל, שחל בדרך;    ארי, בין הרחובות.
יד  הדלת, תיסוב על־צירה;    ועצל, על־מיטתו.
טו  טמן עצל ידו, בצלחת;    נלאה, להשיבה אל־פיו.
טז  חכם עצל בעיניו--    משבעה, משיבי טעם.
יז  מחזיק באוזני־כלב--    עובר מתעבר, על־ריב לא־לו.
יח  כמתלהלה, היורה זיקים--    חיצים ומוות.
יט  כן־איש, רימה את־ריעהו;    ואמר, הלוא־משחק אני.
כ  באפס עצים, תכבה־אש;    ובאין נרגן, ישתוק מדון.
כא  פחם לגחלים, ועצים לאש;    ואיש מדיינים, לחרחר־ריב.

כב  דברי נרגן, כמתלהמים;    והם, ירדו חדרי־בטן.
כג  כסף סיגים, מצופה על־חרש--    שפתיים דולקים ולב־רע.
כד  בשפתיו, יינכר שונא;    ובקרבו, ישית מרמה.
כה  כי־יחנן קולו, אל־תאמן־בו:    כי שבע תועבות בליבו.
כו  תיכסה שנאה, במשאון;    תיגלה רעתו בקהל.
כז  כורה־שחת, בה ייפול;    וגולל אבן, אליו תשוב.
כח  לשון־שקר, ישנא דכיו;    ופה חלק, יעשה מדחה.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא