תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
א דברי, אגור בן-יקה--המשא: נאום הגבר, לאיתיאל; לאיתיאל ואוכל.
ב כי בער אנוכי מאיש; ולא-בינת אדם לי.
ג ולא-למדתי חכמה; ודעת קדושים אדע.
ד מי עלה-שמיים ויירד,
מי אסף-רוח בחופניו מי צרר-מים בשמלה--
מי, הקים כל-אפסי-ארץ:
מה-שמו ומה-שם-בנו, כי תדע.
ה כל-אמרת אלוה צרופה; מגן הוא, לחוסים בו.
ו אל-תוסף על-דבריו: פן-יוכיח בך ונכזבת.
ז שתיים, שאלתי מאיתך; אל-תמנע ממני, בטרם אמות.
ח שוא ודבר-כזב, הרחק ממני-- ריש ועושר, אל-תיתן-לי;
הטריפני, לחם חוקי.
ט פן אשבע, וכיחשתי-- ואמרתי, מי יהוה:
ופן-איוורש וגנבתי; ותפשתי, שם אלוהיי.
י אל-תלשן עבד, אל-אדוניו: פן-יקללך ואשמת.
יא דור, אביו יקלל; ואת-אימו, לא יברך.
יב דור, טהור בעיניו; ומצואתו, לא רוחץ.
יג דור, מה-רמו עיניו; ועפעפיו, יינשאו.
יד דור, חרבות שיניו-- ומאכלות מתלעותיו:
לאכול עניים מארץ; ואביונים, מאדם.
טו לעלוקה, שתי בנות-- הב הב:
שלוש הנה, לא תשבענה; ארבע, לא-אמרו הון.
טז שאול, ועוצר-רחם: ארץ, לא-שבעה מים; ואש, לא-אמרה הון.
יז עין, תלעג לאב-- ותבוז ליקהת-אם:
ייקרוה, עורבי-נחל; ויאכלוה בני-נשר.
יח שלושה המה, נפלאו ממני; וארבעה, לא ידעתים.
יט דרך הנשר, בשמיים-- דרך נחש, עלי-צור;
דרך-אונייה בלב-ים-- ודרך גבר בעלמה.
כ כן, דרך אישה-- מנאפת:
אכלה, ומחתה פיה; ואמרה, לא-פעלתי אוון.
כא תחת שלוש, רגזה ארץ; ותחת ארבע, לא-תוכל שאת.
כב תחת-עבד, כי ימלוך; ונבל, כי ישבע-לחם.
כג תחת שנואה, כי תיבעל; ושפחה, כי תירש גברתה.
כד ארבעה הם, קטני-ארץ; והמה, חכמים מחוכמים.
כה הנמלים, עם לא-עז; ויכינו בקיץ לחמם.
כו שפנים, עם לא-עצום; וישימו בסלע ביתם.
כז מלך, אין לארבה; וייצא חוצץ כולו.
כח שממית, בידיים תתפש; והיא, בהיכלי מלך.
כט שלושה המה, מיטיבי צעד; וארבעה, מיטיבי לכת.
ל ליש, גיבור בבהמה; ולא-ישוב, מפני-כול.
לא זרזיר מותניים או-תיש; ומלך, אלקום עימו.
לב אם-נבלת בהתנשא; ואם-זמות, יד לפה.
לג כי מיץ חלב, יוציא חמאה-- ומיץ-אף, יוציא דם;
ומיץ אפיים, יוציא ריב.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא