תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
א דברי, אגור בן־יקה--המשא: נאום הגבר, לאיתיאל; לאיתיאל ואוכל.
ב כי בער אנוכי מאיש; ולא־בינת אדם לי.
ג ולא־למדתי חכמה; ודעת קדושים אדע.
ד מי עלה־שמיים ויירד,
מי אסף־רוח בחופניו מי צרר־מים בשמלה--
מי, הקים כל־אפסי־ארץ:
מה־שמו ומה־שם־בנו, כי תדע.
ה כל־אמרת אלוה צרופה; מגן הוא, לחוסים בו.
ו אל־תוסף על־דבריו: פן־יוכיח בך ונכזבת.
ז שתיים, שאלתי מאיתך; אל־תמנע ממני, בטרם אמות.
ח שוא ודבר־כזב, הרחק ממני-- ריש ועושר, אל־תיתן־לי;
הטריפני, לחם חוקי.
ט פן אשבע, וכיחשתי-- ואמרתי, מי יהוה:
ופן־איוורש וגנבתי; ותפשתי, שם אלוהיי.
י אל־תלשן עבד, אל־אדוניו: פן־יקללך ואשמת.
יא דור, אביו יקלל; ואת־אימו, לא יברך.
יב דור, טהור בעיניו; ומצואתו, לא רוחץ.
יג דור, מה־רמו עיניו; ועפעפיו, יינשאו.
יד דור, חרבות שיניו-- ומאכלות מתלעותיו:
לאכול עניים מארץ; ואביונים, מאדם.
טו לעלוקה, שתי בנות-- הב הב:
שלוש הנה, לא תשבענה; ארבע, לא־אמרו הון.
טז שאול, ועוצר־רחם: ארץ, לא־שבעה מים; ואש, לא־אמרה הון.
יז עין, תלעג לאב-- ותבוז ליקהת־אם:
ייקרוה, עורבי־נחל; ויאכלוה בני־נשר.
יח שלושה המה, נפלאו ממני; וארבעה, לא ידעתים.
יט דרך הנשר, בשמיים-- דרך נחש, עלי־צור;
דרך־אונייה בלב־ים-- ודרך גבר בעלמה.
כ כן, דרך אישה-- מנאפת:
אכלה, ומחתה פיה; ואמרה, לא־פעלתי אוון.
כא תחת שלוש, רגזה ארץ; ותחת ארבע, לא־תוכל שאת.
כב תחת־עבד, כי ימלוך; ונבל, כי ישבע־לחם.
כג תחת שנואה, כי תיבעל; ושפחה, כי תירש גברתה.
כד ארבעה הם, קטני־ארץ; והמה, חכמים מחוכמים.
כה הנמלים, עם לא־עז; ויכינו בקיץ לחמם.
כו שפנים, עם לא־עצום; וישימו בסלע ביתם.
כז מלך, אין לארבה; וייצא חוצץ כולו.
כח שממית, בידיים תתפש; והיא, בהיכלי מלך.
כט שלושה המה, מיטיבי צעד; וארבעה, מיטיבי לכת.
ל ליש, גיבור בבהמה; ולא־ישוב, מפני־כול.
לא זרזיר מותניים או־תיש; ומלך, אלקום עימו.
לב אם־נבלת בהתנשא; ואם־זמות, יד לפה.
לג כי מיץ חלב, יוציא חמאה-- ומיץ־אף, יוציא דם;
ומיץ אפיים, יוציא ריב.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא