תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק יב

א  אוהב מוסר, אוהב דעת;    ושונא תוכחת בער.
ב  טוב--יפיק רצון, מיהוה;    ואיש מזימות ירשיע.
ג  לא־ייכון אדם ברשע;    ושורש צדיקים, בל־יימוט.
ד  אשת־חיל, עטרת בעלה;    וכרקב בעצמותיו מבישה.
ה  מחשבות צדיקים משפט;    תחבולות רשעים מרמה.
ו  דברי רשעים ארוב־דם;    ופי ישרים, יצילם.
ז  הפוך רשעים ואינם;    ובית צדיקים יעמוד.
ח  לפי־שכלו, יהולל־איש;    ונעווה־לב, יהיה לבוז.
ט  טוב נקלה, ועבד לו--    ממתכבד, וחסר־לחם.
י  יודע צדיק, נפש בהמתו;    ורחמי רשעים, אכזרי.
יא  עובד אדמתו, ישבע־לחם;    ומרדף ריקים חסר־לב.
יב  חמד רשע, מצוד רעים;    ושורש צדיקים ייתן.
יג  בפשע שפתיים, מוקש רע;    וייצא מצרה צדיק.
יד  מפרי פי־איש, ישבע־טוב;    וגמול ידי־אדם, ישיב לו.
טו  דרך אוויל, ישר בעיניו;    ושומע לעצה חכם.
טז  אוויל--ביום, ייוודע כעסו;    וכוסה קלון ערום.
יז  יפיח אמונה, יגיד צדק;    ועד שקרים מרמה.
יח  יש בוטה, כמדקרות חרב;    ולשון חכמים מרפא.
יט  שפת־אמת, תיכון לעד;    ועד־ארגיעה, לשון שקר.
כ  מרמה, בלב־חורשי רע;    וליועצי שלום שמחה.
כא  לא־יאונה לצדיק כל־אוון;    ורשעים, מלאו רע.
כב  תועבת יהוה, שפתי־שקר;    ועושי אמונה רצונו.
כג  אדם ערום, כוסה דעת;    ולב כסילים, יקרא איוולת.
כד  יד־חרוצים תמשול;    ורמייה, תהיה למס.
כה  דאגה בלב־איש ישחנה;    ודבר טוב ישמחנה.
כו  יתר מריעהו צדיק;    ודרך רשעים תתעם.
כז  לא־יחרוך רמייה צידו;    והון־אדם יקר חרוץ.
כח  באורח־צדקה חיים;    ודרך נתיבה אל־מוות.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא