תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
א לתאווה, יבקש נפרד; בכל־תושייה, יתגלע.
ב לא־יחפוץ כסיל, בתבונה: כי, אם־בהתגלות ליבו.
ג בבוא־רשע, בא גם־בוז; ועם־קלון חרפה.
ד מים עמוקים, דברי פי־איש; נחל נובע, מקור חכמה.
ה שאת פני־רשע לא־טוב-- להטות צדיק, במשפט.
ו שפתי כסיל, יבואו בריב; ופיו, למהלומות יקרא.
ז פי־כסיל, מחיתה־לו; ושפתיו, מוקש נפשו.
ח דברי נרגן, כמתלהמים; והם, ירדו חדרי־בטן.
ט גם, מתרפה במלאכתו-- אח הוא, לבעל משחית.
י מגדל־עוז, שם יהוה; בו־ירוץ צדיק ונשגב.
יא הון עשיר, קרית עוזו; וכחומה נשגבה, במשכיתו.
יב לפני־שבר, יגבה לב־איש; ולפני כבוד ענווה.
יג משיב דבר, בטרם ישמע-- איוולת היא־לו, וכלימה.
יד רוח־איש, יכלכל מחלהו; ורוח נכאה, מי יישאנה.
טו לב נבון, יקנה־דעת; ואוזן חכמים, תבקש־דעת.
טז מתן אדם, ירחיב לו; ולפני גדולים ינחנו.
יז צדיק הראשון בריבו; ובא־ריעהו, וחקרו.
יח מדיינים, ישבית הגורל; ובין עצומים יפריד.
יט אח--נפשע מקרית־עוז; ומדיינים, כבריח ארמון.
כ מפרי פי־איש, תשבע בטנו; תבואת שפתיו ישבע.
כא מוות וחיים, ביד־לשון; ואוהביה, יאכל פרייה.
כב מצא אישה, מצא טוב; ויפק רצון, מיהוה.
כג תחנונים ידבר־רש; ועשיר, יענה עזות.
כד איש ריעים, להתרועע; ויש אוהב, דבק מאח.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא