תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא


משלי פרק כא

א  פלגי־מים לב־מלך, ביד־יהוה;    על־כל־אשר יחפוץ יטנו.
ב  כל־דרך־איש, ישר בעיניו;    ותוכן ליבות יהוה.
ג  עשה, צדקה ומשפט--    נבחר ליהוה מזבח.
ד  רום־עיניים, ורחב־לב--    ניר רשעים חטאת.
ה  מחשבות חרוץ, אך־למותר;    וכל־אץ, אך־למחסור.
ו  פועל אוצרות, בלשון שקר--    הבל נידף, מבקשי־מוות.
ז  שוד־רשעים יגורם:    כי מיאנו, לעשות משפט.
ח  הפכפך דרך איש וזר;    וזך, ישר פועלו.
ט  טוב, לשבת על־פינת־גג--    מאשת מדיינים, ובית חבר.
י  נפש רשע, איוותה־רע;    לא־יוחן בעיניו ריעהו.
יא  בענוש־לץ, יחכם־פתי;    ובהשכיל לחכם, ייקח־דעת.
יב  משכיל צדיק, לבית רשע;    מסלף רשעים לרע.
יג  אוטם אוזנו, מזעקת־דל--    גם־הוא יקרא, ולא ייענה.
יד  מתן בסתר, יכפה־אף;    ושוחד בחיק, חמה עזה.
טו  שמחה לצדיק, עשות משפט;    ומחיתה, לפועלי אוון.
טז  אדם--תועה, מדרך השכל:    בקהל רפאים ינוח.
יז  איש מחסור, אוהב שמחה;    אוהב יין־ושמן, לא יעשיר.
יח  כופר לצדיק רשע;    ותחת ישרים בוגד.
יט  טוב, שבת בארץ־מדבר--    מאשת מדיינים וכעס.
כ  אוצר, נחמד ושמן--בנווה חכם;    וכסיל אדם יבלענו.
כא  רודף, צדקה וחסד--    ימצא חיים, צדקה וכבוד.
כב  עיר גיבורים, עלה חכם;    ויורד, עוז מבטחה.
כג  שומר פיו, ולשונו--    שומר מצרות נפשו.
כד  זד יהיר, לץ שמו--    עושה, בעברת זדון.
כה  תאוות עצל תמיתנו:    כי־מיאנו ידיו לעשות.
כו  כל־היום, התאווה תאווה;    וצדיק ייתן, ולא יחשוך.
כז  זבח רשעים, תועבה;    אף, כי־בזימה יביאנו.
כח  עד־כזבים יאבד;    ואיש שומע, לנצח ידבר.
כט  העז איש רשע בפניו;    וישר, הוא יבין דרכו.
ל  אין חכמה, ואין תבונה--    ואין עצה, לנגד יהוה.

לא  סוס--מוכן, ליום מלחמה;    וליהוה, התשועה.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא