תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
א פלגי־מים לב־מלך, ביד־יהוה; על־כל־אשר יחפוץ יטנו.
ב כל־דרך־איש, ישר בעיניו; ותוכן ליבות יהוה.
ג עשה, צדקה ומשפט-- נבחר ליהוה מזבח.
ד רום־עיניים, ורחב־לב-- ניר רשעים חטאת.
ה מחשבות חרוץ, אך־למותר; וכל־אץ, אך־למחסור.
ו פועל אוצרות, בלשון שקר-- הבל נידף, מבקשי־מוות.
ז שוד־רשעים יגורם: כי מיאנו, לעשות משפט.
ח הפכפך דרך איש וזר; וזך, ישר פועלו.
ט טוב, לשבת על־פינת־גג-- מאשת מדיינים, ובית חבר.
י נפש רשע, איוותה־רע; לא־יוחן בעיניו ריעהו.
יא בענוש־לץ, יחכם־פתי; ובהשכיל לחכם, ייקח־דעת.
יב משכיל צדיק, לבית רשע; מסלף רשעים לרע.
יג אוטם אוזנו, מזעקת־דל-- גם־הוא יקרא, ולא ייענה.
יד מתן בסתר, יכפה־אף; ושוחד בחיק, חמה עזה.
טו שמחה לצדיק, עשות משפט; ומחיתה, לפועלי אוון.
טז אדם--תועה, מדרך השכל: בקהל רפאים ינוח.
יז איש מחסור, אוהב שמחה; אוהב יין־ושמן, לא יעשיר.
יח כופר לצדיק רשע; ותחת ישרים בוגד.
יט טוב, שבת בארץ־מדבר-- מאשת מדיינים וכעס.
כ אוצר, נחמד ושמן--בנווה חכם; וכסיל אדם יבלענו.
כא רודף, צדקה וחסד-- ימצא חיים, צדקה וכבוד.
כב עיר גיבורים, עלה חכם; ויורד, עוז מבטחה.
כג שומר פיו, ולשונו-- שומר מצרות נפשו.
כד זד יהיר, לץ שמו-- עושה, בעברת זדון.
כה תאוות עצל תמיתנו: כי־מיאנו ידיו לעשות.
כו כל־היום, התאווה תאווה; וצדיק ייתן, ולא יחשוך.
כז זבח רשעים, תועבה; אף, כי־בזימה יביאנו.
כח עד־כזבים יאבד; ואיש שומע, לנצח ידבר.
כט העז איש רשע בפניו; וישר, הוא יבין דרכו.
ל אין חכמה, ואין תבונה-- ואין עצה, לנגד יהוה.
לא סוס--מוכן, ליום מלחמה; וליהוה, התשועה.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא