תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק א

א  משלי, שלמה בן־דויד--    מלך, ישראל.
ב  לדעת חכמה ומוסר;    להבין, אמרי בינה.
ג  לקחת, מוסר השכל;    צדק ומשפט, ומישרים.
ד  לתת לפתיים עורמה;    לנער, דעת ומזימה.
ה  ישמע חכם, ויוסף לקח;    ונבון, תחבולות יקנה.
ו  להבין משל, ומליצה;    דברי חכמים, וחידותם.
ז  יראת יהוה, ראשית דעת;    חכמה ומוסר, אווילים בזו.

ח  שמע בני, מוסר אביך;    ואל־תיטוש, תורת אימך.
ט  כי, לווית חן הם לראשך;    וענקים, לגרגרותיך.
י  בני--    אם־יפתוך חטאים, אל־תאבה.
יא  אם־יאמרו,    לכה איתנו:
נארבה לדם;    נצפנה לנקי חינם.
יב  נבלעם, כשאול חיים;    ותמימים, כיורדי בור.
יג  כל־הון יקר נמצא;    נמלא בתינו שלל.
יד  גורלך, תפיל בתוכנו;    כיס אחד, יהיה לכולנו.
טו  בני--אל־תלך בדרך איתם;    מנע רגלך, מנתיבתם.
טז  כי רגליהם, לרע ירוצו;    וימהרו, לשפוך־דם.
יז  כי־חינם, מזורה הרשת--    בעיני, כל־בעל כנף.
יח  והם, לדמם יארובו;    יצפנו, לנפשותם.
יט  כן--אורחות, כל־בוצע בצע;    את־נפש בעליו ייקח.
כ  חכמות, בחוץ תרונה;    ברחובות, תיתן קולה.
כא  בראש הומייות, תקרא:    בפתחי שערים בעיר--אמריה תאמר.
כב  עד־מתיי, פתיים--    תאהבו־פתי:
ולצים--לצון, חמדו להם;    וכסילים, ישנאו־דעת.
כג  תשובו, לתוכחתי:    הנה אביעה לכם רוחי; אודיעה דבריי אתכם.
כד  יען קראתי, ותמאנו;    נטיתי ידי, ואין מקשיב.
כה  ותפרעו כל־עצתי;    ותוכחתי, לא אביתם.
כו  גם־אני, באידכם אשחק;    אלעג, בבוא פחדכם.
כז  בבוא כשואה, פחדכם--    ואידכם, כסופה יאתה;
בבוא עליכם,    צרה וצוקה.
כח  אז יקראונני, ולא אענה;    ישחרונני, ולא ימצאונני.
כט  תחת, כי־שנאו דעת;    ויראת יהוה, לא בחרו.
ל  לא־אבו לעצתי;    נאצו, כל־תוכחתי.
לא  ויאכלו, מפרי דרכם;    וממועצותיהם ישבעו.
לב  כי משובת פתיים תהרגם;    ושלוות כסילים תאבדם.
לג  ושומע לי, ישכון־בטח;    ושאנן, מפחד רעה.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא