תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
א חכמות נשים, בנתה ביתה; ואיוולת, בידיה תהרסנו.
ב הולך ביושרו, ירא יהוה; ונלוז דרכיו בוזהו.
ג בפי־אוויל, חוטר גאווה; ושפתי חכמים, תשמורם.
ד באין אלפים, איבוס בר; ורוב־תבואות, בכוח שור.
ה עד אמונים, לא יכזב; ויפיח כזבים, עד שקר.
ו ביקש־לץ חכמה ואין; ודעת לנבון נקל.
ז לך מנגד, לאיש כסיל; ובל־ידעת, שפתי־דעת.
ח חכמת ערום, הבין דרכו; ואיוולת כסילים מרמה.
ט אווילים, יליץ אשם; ובין ישרים רצון.
י לב--יודע, מורת נפשו; ובשמחתו, לא־יתערב זר.
יא בית רשעים, יישמד; ואוהל ישרים יפריח.
יב יש דרך ישר, לפני־איש; ואחריתה, דרכי־מוות.
יג גם־בשחוק יכאב־לב; ואחריתה שמחה תוגה.
יד מדרכיו ישבע, סוג לב; ומעליו, איש טוב.
טו פתי, יאמין לכל־דבר; וערום, יבין לאשורו.
טז חכם ירא, וסר מרע; וכסיל, מתעבר ובוטח.
יז קצר־אפיים, יעשה איוולת; ואיש מזימות, יישנא.
יח נחלו פתיים איוולת; וערומים, יכתירו דעת.
יט שחו רעים, לפני טובים; ורשעים, על־שערי צדיק.
כ גם־לריעהו, יישנא רש; ואוהבי עשיר רבים.
כא בז־לריעהו חוטא; ומחונן ענווים אשריו.
כב הלוא־יתעו, חורשי רע; וחסד ואמת, חורשי טוב.
כג בכל־עצב, יהיה מותר; ודבר־שפתיים, אך־למחסור.
כד עטרת חכמים עושרם; איוולת כסילים איוולת.
כה מציל נפשות, עד אמת; ויפיח כזבים מרמה.
כו ביראת יהוה, מבטח־עוז; ולבניו, יהיה מחסה.
כז יראת יהוה, מקור חיים-- לסור, ממוקשי מוות.
כח ברוב־עם הדרת־מלך; ובאפס לאום, מחיתת רזון.
כט ארך אפיים, רב־תבונה; וקצר־רוח, מרים איוולת.
ל חיי בשרים, לב מרפא; ורקב עצמות קנאה.
לא עושק דל, חירף עושהו; ומכבדו, חונן אביון.
לב ברעתו, יידחה רשע; וחוסה במותו צדיק.
לג בלב נבון, תנוח חכמה; ובקרב כסילים, תיוודע.
לד צדקה תרומם־גוי; וחסד לאומים חטאת.
לה רצון־מלך, לעבד משכיל; ועברתו, תהיה מביש.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא