תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק כה

א  גם־אלה, משלי שלמה--    אשר העתיקו, אנשי חזקייה מלך־יהודה.
ב  כבוד אלוהים, הסתר דבר;    וכבוד מלכים, חקור דבר.
ג  שמיים לרום, וארץ לעומק;    ולב מלכים, אין חקר.
ד  הגה סיגים מכסף;    וייצא לצורף כלי.
ה  הגה רשע, לפני־מלך;    וייכון בצדק כיסאו.
ו  אל־תתהדר לפני־מלך;    ובמקום גדולים, אל־תעמוד.
ז  כי טוב אמור־לך, עלה־הנה:    מהשפילך, לפני נדיב--אשר ראו עיניך.
ח  אל־תצא לריב, מהר:    פן מה־תעשה, באחריתה--בהכלים אותך ריעך.
ט  ריבך, ריב את־ריעך;    וסוד אחר אל־תגל.
י  פן־יחסדך שומע;    ודיבתך, לא תשוב.
יא  תפוחי זהב, במשכייות כסף--    דבר, דבור על־אופניו.
יב  נזם זהב, וחלי־כתם--    מוכיח חכם, על־אוזן שומעת.
יג  כצינת שלג, ביום קציר--ציר נאמן, לשולחיו;    ונפש אדוניו ישיב.

יד  נשיאים ורוח, וגשם אין--    איש מתהלל, במתת־שקר.
טו  באורך אפיים, יפותה קצין;    ולשון רכה, תשבור־גרם.
טז  דבש מצאת, אכול דייך:    פן־תשבענו, והקאתו.
יז  הוקר רגלך, מבית ריעך:    פן־ישבעך, ושנאך.
יח  מפיץ וחרב, וחץ שנון--    איש עונה בריעהו, עד שקר.
יט  שן רועה, ורגל מועדת--    מבטח בוגד, ביום צרה.
כ  מעדה־בגד, ביום קרה--חומץ על־נתר;    ושר בשירים, על לב־רע.

כא  אם־רעב שונאך, האכילהו לחם;    ואם־צמא, השקהו מים.
כב  כי גחלים--אתה, חותה על־ראשו;    ויהוה, ישלם־לך.
כג  רוח צפון, תחולל גשם;    ופנים נזעמים, לשון סתר.
כד  טוב, שבת על־פינת־גג--    מאשת מדיינים, ובית חבר.
כה  מים קרים, על־נפש עייפה;    ושמועה טובה, מארץ מרחק.
כו  מעיין נרפש, ומקור מושחת--    צדיק, מט לפני־רשע.
כז  אכול דבש הרבות לא־טוב;    וחקר כבודם כבוד.
כח  עיר פרוצה, אין חומה--    איש, אשר אין מעצר לרוחו.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא