☰

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק כ

א  לץ היין, הומה שיכר;    וכל־שוגה בו, לא יחכם.
ב  נהם ככפיר, אימת מלך;    מתעברו, חוטא נפשו.
ג  כבוד לאיש, שבת מריב;    וכל־אוויל, יתגלע.
ד  מחורף, עצל לא־יחרוש;    ושאל בקציר ואין.
ה  מים עמוקים, עצה בלב־איש;    ואיש תבונה ידלנה.
ו  רוב־אדם--יקרא, איש חסדו;    ואיש אמונים, מי ימצא.
ז  מתהלך בתומו צדיק;    אשרי בניו אחריו.
ח  מלך, יושב על־כיסא־דין--    מזרה בעיניו כל־רע.
ט  מי־יאמר, זיכיתי ליבי;    טהרתי, מחטאתי.
י  אבן ואבן, איפה ואיפה--    תועבת יהוה, גם־שניהם.
יא  גם במעלליו, יתנכר־נער--    אם־זך ואם־ישר פועלו.
יב  אוזן שומעת, ועין רואה--    יהוה, עשה גם־שניהם.
יג  אל־תאהב שינה, פן־תיוורש;    פקח עיניך שבע־לחם.
יד  רע רע, יאמר הקונה;    ואוזל לו, אז יתהלל.
טו  יש זהב, ורוב־פנינים;    וכלי יקר, שפתי־דעת.
טז  לקח־בגדו, כי־ערב זר;    ובעד נוכרייה חבלהו.
יז  ערב לאיש, לחם שקר;    ואחר, יימלא־פיהו חצץ.
יח  מחשבות, בעצה תיכון;    ובתחבולות, עשה מלחמה.
יט  גולה־סוד, הולך רכיל;    ולפותה שפתיו, לא תתערב.
כ  מקלל, אביו ואימו--    ידעך נרו, באשון חושך.
כא  נחלה, מבוהלת בראשונה;    ואחריתה, לא תבורך.
כב  אל־תאמר אשלמה־רע;    קווה ליהוה, ויושע לך.
כג  תועבת יהוה, אבן ואבן;    ומאזני מרמה לא־טוב.
כד  מיהוה מצעדי־גבר;    ואדם, מה־יבין דרכו.
כה  מוקש אדם, ילע קודש;    ואחר נדרים לבקר.
כו  מזרה רשעים, מלך חכם;    וישב עליהם אופן.
כז  נר יהוה, נשמת אדם;    חופש, כל־חדרי־בטן.
כח  חסד ואמת, ייצרו־מלך;    וסעד בחסד כיסאו.
כט  תפארת בחורים כוחם;    והדר זקנים שיבה.
ל  חבורות פצע, תמרוק ברע;    ומכות, חדרי־בטן.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא