תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
א מענה־רך, ישיב חמה; ודבר־עצב, יעלה־אף.
ב לשון חכמים, תיטיב דעת; ופי כסילים, יביע איוולת.
ג בכל־מקום, עיני יהוה; צופות, רעים וטובים.
ד מרפא לשון, עץ חיים; וסלף בה, שבר ברוח.
ה אוויל--ינאץ, מוסר אביו; ושומר תוכחת יערים.
ו בית צדיק, חוסן רב; ובתבואת רשע נעכרת.
ז שפתי חכמים, יזרו דעת; ולב כסילים לא־כן.
ח זבח רשעים, תועבת יהוה; ותפילת ישרים רצונו.
ט תועבת יהוה, דרך רשע; ומרדף צדקה יאהב.
י מוסר רע, לעוזב אורח; שונא תוכחת ימות.
יא שאול ואבדון, נגד יהוה; אף, כי־ליבות בני־אדם.
יב לא יאהב־לץ, הוכח לו; אל־חכמים, לא ילך.
יג לב שמח, ייטיב פנים; ובעצבת־לב, רוח נכאה.
יד לב נבון, יבקש־דעת; ופי כסילים, ירעה איוולת.
טו כל־ימי עני רעים; וטוב־לב, משתה תמיד.
טז טוב־מעט, ביראת יהוה-- מאוצר רב, ומהומה בו.
יז טוב ארוחת ירק, ואהבה־שם-- משור אבוס, ושנאה־בו.
יח איש חמה, יגרה מדון; וארך אפיים, ישקיט ריב.
יט דרך עצל, כמשוכת חדק; ואורח ישרים סלולה.
כ בן חכם, ישמח־אב; וכסיל אדם, בוזה אימו.
כא איוולת, שמחה לחסר־לב; ואיש תבונה, יישר־לכת.
כב הפר מחשבות, באין סוד; וברוב יועצים תקום.
כג שמחה לאיש, במענה־פיו; ודבר בעיתו מה־טוב.
כד אורח חיים, למעלה למשכיל-- למען סור, משאול מטה.
כה בית גאים, ייסח יהוה; ויצב, גבול אלמנה.
כו תועבת יהוה, מחשבות רע; וטהורים, אמרי־נועם.
כז עוכר ביתו, בוצע בצע; ושונא מתנות יחיה.
כח לב צדיק, יהגה לענות; ופי רשעים, יביע רעות.
כט רחוק יהוה, מרשעים; ותפילת צדיקים ישמע.
ל מאור־עיניים, ישמח־לב; שמועה טובה, תדשן־עצם.
לא אוזן--שומעת, תוכחת חיים: בקרב חכמים תלין.
לב פורע מוסר, מואס נפשו; ושומע תוכחת, קונה לב.
לג יראת יהוה, מוסר חכמה; ולפני כבוד ענווה.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא