תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק יט

א  טוב־רש, הולך בתומו--    מעיקש שפתיו, והוא כסיל.
ב  גם בלא־דעת נפש לא־טוב;    ואץ ברגליים חוטא.
ג  איוולת אדם, תסלף דרכו;    ועל־יהוה, יזעף ליבו.
ד  הון--יוסיף, ריעים רבים;    ודל, מריעהו ייפרד.
ה  עד שקרים, לא יינקה;    ויפיח כזבים, לא יימלט.
ו  רבים, יחלו פני־נדיב;    וכל־הריע, לאיש מתן.
ז  כל אחי־רש, שנאוהו--    אף כי מריעיהו, רחקו ממנו;
מרדף אמרים    לו־המה.
ח  קונה־לב, אוהב נפשו;    שומר תבונה, למצוא־טוב.
ט  עד שקרים, לא יינקה;    ויפיח כזבים יאבד.

י  לא־נאוה לכסיל תענוג;    אף, כי־לעבד משול בשרים.
יא  שכל אדם, האריך אפו;    ותפארתו, עבור על־פשע.
יב  נהם ככפיר, זעף מלך;    וכטל על־עשב רצונו.
יג  הוות לאביו, בן כסיל;    ודלף טורד, מדייני אישה.
יד  בית והון, נחלת אבות;    ומיהוה, אישה משכלת.
טו  עצלה, תפיל תרדמה;    ונפש רמייה תרעב.
טז  שומר מצוה, שומר נפשו;    בוזה דרכיו ימות.
יז  מלווה יהוה, חונן דל;    וגמולו, ישלם־לו.
יח  יסר בנך, כי־יש תקווה;    ואל־המיתו, אל־תישא נפשך.
יט  גדול־חמה, נושא עונש:    כי אם־תציל, ועוד תוסיף.
כ  שמע עצה, וקבל מוסר--    למען, תחכם באחריתך.
כא  רבות מחשבות בלב־איש;    ועצת יהוה, היא תקום.
כב  תאוות אדם חסדו;    וטוב־רש, מאיש כזב.
כג  יראת יהוה לחיים;    ושבע ילין, בל־ייפקד רע.
כד  טמן עצל ידו, בצלחת;    גם־אל־פיהו, לא ישיבנה.
כה  לץ תכה, ופתי יערים;    והוכיח לנבון, יבין דעת.
כו  משדד־אב, יבריח אם--    בן, מביש ומחפיר.
כז  חדל־בני, לשמוע מוסר;    לשגות, מאמרי־דעת.
כח  עד בלייעל, יליץ משפט;    ופי רשעים, יבלע־אוון.
כט  נכונו ללצים שפטים;    ומהלומות, לגו כסילים.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא