תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק טז

א  לאדם מערכי־לב;    ומיהוה, מענה לשון.
ב  כל־דרכי־איש, זך בעיניו;    ותוכן רוחות יהוה.
ג  גול אל־יהוה מעשיך;    וייכונו, מחשבותיך.
ד  כול פעל יהוה, למענהו;    וגם־רשע, ליום רעה.
ה  תועבת יהוה, כל־גבה־לב;    יד ליד, לא יינקה.
ו  בחסד ואמת, יכופר עוון;    וביראת יהוה, סור מרע.
ז  ברצות יהוה, דרכי־איש;    גם־אויביו, ישלים איתו.
ח  טוב־מעט, בצדקה--    מרוב תבואות, בלא משפט.
ט  לב אדם, יחשב דרכו;    ויהוה, יכין צעדו.
י  קסם על־שפתי־מלך;    במשפט, לא ימעל־פיו.
יא  פלס, ומאזני משפט--ליהוה;    מעשהו, כל־אבני־כיס.
יב  תועבת מלכים, עשות רשע:    כי בצדקה, ייכון כיסא.
יג  רצון מלכים, שפתי־צדק;    ודובר ישרים יאהב.
יד  חמת־מלך מלאכי־מוות;    ואיש חכם יכפרנה.
טו  באור־פני־מלך חיים;    ורצונו, כעב מלקוש.
טז  קנה־חכמה--מה־טוב מחרוץ;    וקנות בינה, נבחר מכסף.
יז  מסילת ישרים, סור מרע;    שומר נפשו, נוצר דרכו.
יח  לפני־שבר גאון;    ולפני כישלון, גובה רוח.
יט  טוב שפל־רוח, את־ענווים;    מחלק שלל, את־גאים.
כ  משכיל על־דבר, ימצא־טוב;    ובוטח ביהוה אשריו.
כא  לחכם־לב, ייקרא נבון;    ומתק שפתיים, יוסיף לקח.
כב  מקור חיים, שכל בעליו;    ומוסר אווילים איוולת.
כג  לב חכם, ישכיל פיהו;    ועל־שפתיו, יוסיף לקח.
כד  צוף־דבש, אמרי־נועם;    מתוק לנפש, ומרפא לעצם.
כה  יש דרך ישר, לפני־איש;    ואחריתה, דרכי־מוות.
כו  נפש עמל, עמלה לו:    כי־אכף עליו פיהו.
כז  איש בלייעל, כורה רעה;    ועל־שפתו, כאש צרבת.
כח  איש תהפוכות, ישלח מדון;    ונרגן, מפריד אלוף.
כט  איש חמס, יפתה ריעהו;    והוליכו, בדרך לא־טוב.
ל  עוצה עיניו, לחשוב תהפוכות;    קורץ שפתיו, כילה רעה.
לא  עטרת תפארת שיבה;    בדרך צדקה, תימצא.
לב  טוב ארך אפיים, מגיבור;    ומושל ברוחו, מלוכד עיר.
לג  בחיק, יוטל את־הגורל;    ומיהוה, כל־משפטו.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא