תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק ז

א  בני, שמור אמריי;    ומצוותיי, תצפון איתך.
ב  שמור מצוותיי וחיה;    ותורתי, כאישון עיניך.
ג  קושרם על־אצבעותיך;    כותבם, על־לוח ליבך.
ד  אמור לחכמה, אחותי את;    ומודע, לבינה תקרא.
ה  לשמורך, מאישה זרה;    מנוכרייה, אמריה החליקה.
ו  כי, בחלון ביתי--    בעד אשנבי נשקפתי.
ז  וארא בפתיים, אבינה בבנים--    נער חסר־לב.
ח  עובר בשוק, אצל פינה;    ודרך ביתה יצעד.
ט  בנשף־בערב יום;    באישון לילה, ואפילה.
י  והנה אישה, לקראתו;    שית זונה, ונצורת לב.
יא  הומייה היא וסוררת;    בביתה, לא־ישכנו רגליה.
יב  פעם, בחוץ--פעם ברחובות;    ואצל כל־פינה תארוב.
יג  והחזיקה בו, ונשקה לו;    העזה פניה, ותאמר לו.
יד  זבחי שלמים עליי;    היום, שילמתי נדריי.
טו  על־כן, יצאתי לקראתך;    לשחר פניך, ואמצאך.
טז  מרבדים, רבדתי ערשי;    חטובות, אטון מצריים.
יז  נפתי משכבי--    מור אהלים, וקינמון.
יח  לכה נרווה דודים, עד־הבוקר;    נתעלסה, באוהבים.
יט  כי אין האיש בביתו;    הלך, בדרך מרחוק.
כ  צרור־הכסף, לקח בידו;    ליום הכסא, יבוא ביתו.
כא  הטתו, ברוב לקחה;    בחלק שפתיה, תדיחנו.
כב  הולך אחריה, פתאום:    כשור, אל־טבח יבוא; וכעכס, אל־מוסר אוויל.
כג  עד יפלח חץ, כבדו--    כמהר ציפור אל־פח;
ולא־ידע,    כי־בנפשו הוא.
כד  ועתה בנים, שמעו־לי;    והקשיבו, לאמרי־פי.
כה  אל־ישט אל־דרכיה ליבך;    אל־תתע, בנתיבותיה.
כו  כי־רבים חללים הפילה;    ועצומים, כל־הרוגיה.
כז  דרכי שאול ביתה;    יורדות, אל־חדרי־מוות.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא