תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
א טוב פת חרבה, ושלווה־בה-- מבית, מלא זבחי־ריב.
ב עבד־משכיל--ימשול, בבן מביש; ובתוך אחים, יחלוק נחלה.
ג מצרף לכסף, וכור לזהב; ובוחן ליבות יהוה.
ד מרע, מקשיב על־שפת־אוון; שקר מזין, על־לשון הוות.
ה לועג לרש, חירף עושהו; שמח לאיד, לא יינקה.
ו עטרת זקנים, בני בנים; ותפארת בנים אבותם.
ז לא־נאוה לנבל שפת־יתר; אף, כי־לנדיב שפת־שקר.
ח אבן־חן השוחד, בעיני בעליו; אל־כל־אשר יפנה ישכיל.
ט מכסה־פשע, מבקש אהבה; ושונה בדבר, מפריד אלוף.
י תחת גערה במבין-- מהכות כסיל מאה.
יא אך־מרי יבקש־רע; ומלאך אכזרי, ישולח־בו.
יב פגוש דוב שכול באיש; ואל־כסיל, באיוולתו.
יג משיב רעה, תחת טובה-- לא־תמוש רעה, מביתו.
יד פוטר מים, ראשית מדון; ולפני התגלע, הריב נטוש.
טו מצדיק רשע, ומרשיע צדיק-- תועבת יהוה, גם־שניהם.
טז למה־זה מחיר ביד־כסיל-- לקנות חכמה ולב־אין.
יז בכל־עת, אוהב הריע; ואח לצרה, ייוולד.
יח אדם חסר־לב, תוקע כף; עורב ערובה, לפני ריעהו.
יט אוהב פשע, אוהב מצה; מגביה פתחו, מבקש־שבר.
כ עיקש־לב, לא ימצא־טוב; ונהפך בלשונו, ייפול ברעה.
כא יולד כסיל, לתוגה לו; ולא־ישמח, אבי נבל.
כב לב שמח, ייטיב גהה; ורוח נכאה, תייבש־גרם.
כג שוחד מחיק, רשע ייקח-- להטות, אורחות משפט.
כד את־פני מבין חכמה; ועיני כסיל, בקצה־ארץ.
כה כעס לאביו, בן כסיל; וממר, ליולדתו.
כו גם ענוש לצדיק לא־טוב-- להכות נדיבים על־יושר.
כז חושך אמריו, יודע דעת; יקר־רוח, איש תבונה.
כח גם אוויל מחריש, חכם ייחשב; אוטם שפתיו נבון.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא