תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק כד

א  אל־תקנא, באנשי רעה;    ואל־תתאו, להיות איתם.
ב  כי־שוד, יהגה ליבם;    ועמל, שפתיהם תדברנה.
ג  בחכמה, ייבנה בית;    ובתבונה, יתכונן.
ד  ובדעת, חדרים יימלאו--    כל־הון יקר ונעים.
ה  גבר־חכם בעוז;    ואיש־דעת, מאמץ־כוח.
ו  כי בתחבולות, תעשה־לך מלחמה;    ותשועה, ברוב יועץ.
ז  ראמות לאוויל חכמות;    בשער, לא יפתח־פיהו.
ח  מחשב להרע--    לו, בעל־מזימות יקראו.
ט  זימת איוולת חטאת;    ותועבת לאדם לץ.
י  התרפית, ביום צרה--    צר כוחך.
יא  הצל, לקוחים למוות;    ומטים להרג, אם־תחשוך.
יב  כי־תאמר--    הן, לא־ידענו־זה:
הלוא־תוכן ליבות, הוא־יבין, ונוצר נפשך, הוא יידע;    והשיב לאדם כפועלו.
יג  אכול־בני דבש כי־טוב;    ונופת מתוק, על־חיכך.
יד  כן, דעה חכמה--לנפשך:    אם־מצאת, ויש אחרית; ותקוותך, לא תיכרת.

טו  אל־תארוב רשע, לנווה צדיק;    אל־תשדד רבצו.
טז  כי שבע, ייפול צדיק וקם;    ורשעים, ייכשלו ברעה.
יז  בנפול אויבך, אל־תשמח;    וביכשלו, אל־יגל ליבך.
יח  פן־יראה יהוה, ורע בעיניו;    והשיב מעליו אפו.

יט  אל־תתחר במרעים;    אל־תקנא, ברשעים.
כ  כי, לא־תהיה אחרית לרע;    נר רשעים ידעך.
כא  ירא־את־יהוה בני ומלך;    עם־שונים, אל־תתערב.
כב  כי־פתאום, יקום אידם;    ופיד שניהם, מי יודע.

כג  גם־אלה לחכמים:    הכר־פנים במשפט בל־טוב.
כד  אומר, לרשע--צדיק אתה:    ייקבוהו עמים; יזעמוהו לאומים.
כה  ולמוכיחים ינעם;    ועליהם, תבוא ברכת־טוב.
כו  שפתיים יישק;    משיב, דברים נכוחים.
כז  הכן בחוץ, מלאכתך--ועתדה בשדה לך;    אחר, ובנית ביתך.

כח  אל־תהי עד־חינם בריעך;    והפיתית, בשפתיך.
כט  אל־תאמר--כאשר עשה־לי, כן אעשה־לו;    אשיב לאיש כפועלו.

ל  על־שדה איש־עצל עברתי;    ועל־כרם, אדם חסר־לב.
לא  והנה עלה כולו, קימשונים--כוסו פניו חרולים;    וגדר אבניו נהרסה.
לב  ואחזה אנוכי, אשית ליבי;    ראיתי, לקחתי מוסר.
לג  מעט שינות, מעט תנומות;    מעט, חיבוק ידיים לשכב.
לד  ובא־מתהלך רישך;    ומחסוריך, כאיש מגן.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא