תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

משלי פרק כד

א  אל-תקנא, באנשי רעה;    ואל-תתאו, להיות איתם.
ב  כי-שוד, יהגה ליבם;    ועמל, שפתיהם תדברנה.
ג  בחכמה, ייבנה בית;    ובתבונה, יתכונן.
ד  ובדעת, חדרים יימלאו--    כל-הון יקר ונעים.
ה  גבר-חכם בעוז;    ואיש-דעת, מאמץ-כוח.
ו  כי בתחבולות, תעשה-לך מלחמה;    ותשועה, ברוב יועץ.
ז  ראמות לאוויל חכמות;    בשער, לא יפתח-פיהו.
ח  מחשב להרע--    לו, בעל-מזימות יקראו.
ט  זימת איוולת חטאת;    ותועבת לאדם לץ.
י  התרפית, ביום צרה--    צר כוחך.
יא  הצל, לקוחים למוות;    ומטים להרג, אם-תחשוך.
יב  כי-תאמר--    הן, לא-ידענו-זה:
הלוא-תוכן ליבות, הוא-יבין, ונוצר נפשך, הוא יידע;    והשיב לאדם כפועלו.
יג  אכול-בני דבש כי-טוב;    ונופת מתוק, על-חיכך.
יד  כן, דעה חכמה--לנפשך:    אם-מצאת, ויש אחרית; ותקוותך, לא תיכרת.

טו  אל-תארוב רשע, לנווה צדיק;    אל-תשדד רבצו.
טז  כי שבע, ייפול צדיק וקם;    ורשעים, ייכשלו ברעה.
יז  בנפול אויבך, אל-תשמח;    וביכשלו, אל-יגל ליבך.
יח  פן-יראה יהוה, ורע בעיניו;    והשיב מעליו אפו.

יט  אל-תתחר במרעים;    אל-תקנא, ברשעים.
כ  כי, לא-תהיה אחרית לרע;    נר רשעים ידעך.
כא  ירא-את-יהוה בני ומלך;    עם-שונים, אל-תתערב.
כב  כי-פתאום, יקום אידם;    ופיד שניהם, מי יודע.

כג  גם-אלה לחכמים:    הכר-פנים במשפט בל-טוב.
כד  אומר, לרשע--צדיק אתה:    ייקבוהו עמים; יזעמוהו לאומים.
כה  ולמוכיחים ינעם;    ועליהם, תבוא ברכת-טוב.
כו  שפתיים יישק;    משיב, דברים נכוחים.
כז  הכן בחוץ, מלאכתך--ועתדה בשדה לך;    אחר, ובנית ביתך.

כח  אל-תהי עד-חינם בריעך;    והפיתית, בשפתיך.
כט  אל-תאמר--כאשר עשה-לי, כן אעשה-לו;    אשיב לאיש כפועלו.

ל  על-שדה איש-עצל עברתי;    ועל-כרם, אדם חסר-לב.
לא  והנה עלה כולו, קימשונים--כוסו פניו חרולים;    וגדר אבניו נהרסה.
לב  ואחזה אנוכי, אשית ליבי;    ראיתי, לקחתי מוסר.
לג  מעט שינות, מעט תנומות;    מעט, חיבוק ידיים לשכב.
לד  ובא-מתהלך רישך;    ומחסוריך, כאיש מגן.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא