תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
א אל־תתהלל, ביום מחר: כי לא־תדע, מה־ילד יום.
ב יהללך זר ולא־פיך; נוכרי, ואל־שפתיך.
ג כובד־אבן, ונטל החול; וכעס אוויל, כבד משניהם.
ד אכזרייות חמה, ושטף אף; ומי יעמוד, לפני קנאה.
ה טובה, תוכחת מגולה-- מאהבה מסותרת.
ו נאמנים, פצעי אוהב; ונעתרות, נשיקות שונא.
ז נפש שבעה, תבוס נופת; ונפש רעבה, כל־מר מתוק.
ח כציפור, נודדת מן־קינה-- כן־איש, נודד ממקומו.
ט שמן וקטורת, ישמח־לב; ומתק ריעהו, מעצת־נפש.
י ריעך וריע אביך, אל־תעזוב-- ובית אחיך, אל־תבוא ביום אידך;
טוב שכן קרוב, מאח רחוק.
יא חכם בני, ושמח ליבי; ואשיבה חורפי דבר.
יב ערום, ראה רעה נסתר; פתיים, עברו נענשו.
יג קח־בגדו, כי־ערב זר; ובעד נוכרייה חבלהו.
יד מברך ריעהו, בקול גדול--בבוקר השכם: קללה, תיחשב לו.
טו דלף טורד, ביום סגריר; ואשת מדיינים, נשתווה.
טז צופניה צפן־רוח; ושמן ימינו יקרא.
יז ברזל בברזל יחד; ואיש, יחד פני־ריעהו.
יח נוצר תאנה, יאכל פרייה; ושומר אדוניו יכובד.
יט כמים, הפנים לפנים-- כן לב־האדם, לאדם.
כ שאול ואבדו, לא תשבענה; ועיני האדם, לא תשבענה.
כא מצרף לכסף, וכור לזהב; ואיש, לפי מהללו.
כב אם תכתוש־את־האוויל, במכתש בתוך הריפות-- בעלי:
לא־תסור מעליו, איוולתו.
כג ידוע תדע, פני צאנך; שית ליבך, לעדרים.
כד כי לא לעולם חוסן; ואם־נזר, לדור ודור.
כה גלה חציר, ונראה־דשא; ונאספו, עישבות הרים.
כו כבשים ללבושך; ומחיר שדה, עתודים.
כז ודי, חלב עזים--ללחמך, ללחם ביתך; וחיים, לנערותיך.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
משלי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא