תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שופטים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
א בימים ההם, אין מלך בישראל; ובימים ההם, שבט הדני מבקש-לו נחלה לשבת--כי לא-נפלה לו עד-היום ההוא בתוך-שבטי ישראל, בנחלה. {פ}
ב וישלחו בני-דן ממשפחתם חמישה אנשים מקצותם אנשים בני-חיל מצורעה ומאשתאול, לרגל את-הארץ ולחוקרה, ויאמרו אליהם, לכו חקרו את-הארץ; ויבואו הר-אפריים עד-בית מיכה, וילינו שם. ג המה, עם-בית מיכה, והמה הכירו, את-קול הנער הלוי; ויסורו שם, ויאמרו לו מי-הביאך הלום, ומה-אתה עושה בזה, ומה-לך פה. ד ויאמר אליהם--כזו וכזה, עשה לי מיכה; וישכרני, ואהי-לו לכוהן. ה ויאמרו לו, שאל-נא באלוהים; ונדעה--התצליח דרכנו, אשר אנחנו הולכים עליה. ו ויאמר להם הכוהן, לכו לשלום; נוכח יהוה, דרככם אשר תלכו-בה. {פ}
ז וילכו חמשת האנשים, ויבואו לישה; ויראו את-העם אשר-בקרבה יושבת-לבטח כמשפט צידונים שוקט ובוטח, ואין-מכלים דבר בארץ יורש עצר, ורחוקים המה מצידונים, ודבר אין-להם עם-אדם. ח ויבואו, אל-אחיהם, צורעה, ואשתאול; ויאמרו להם אחיהם, מה אתם. ט ויאמרו, קומה ונעלה עליהם, כי ראינו את-הארץ, והנה טובה מאוד; ואתם מחשים--אל-תיעצלו, ללכת לבוא לרשת את-הארץ. י כבואכם תבואו אל-עם בוטח, והארץ רחבת ידיים--כי-נתנה אלוהים, בידכם: מקום אשר אין-שם מחסור, כל-דבר אשר בארץ. יא ויסעו משם ממשפחת הדני, מצורעה ומאשתאול, שש-מאות איש, חגור כלי מלחמה. יב ויעלו, ויחנו בקרית יערים--ביהודה; על-כן קראו למקום ההוא מחנה-דן, עד היום הזה--הנה, אחרי קרית יערים. יג ויעברו משם, הר-אפריים; ויבואו, עד-בית מיכה. יד ויענו חמשת האנשים, ההולכים לרגל את-הארץ ליש, ויאמרו אל-אחיהם, הידעתם כי יש בבתים האלה איפוד ותרפים ופסל ומסכה; ועתה, דעו מה-תעשו. טו ויסורו שמה, ויבואו אל-בית-הנער הלוי בית מיכה; וישאלו-לו, לשלום. טז ושש-מאות איש, חגורים כלי מלחמתם, ניצבים, פתח השער--אשר, מבני-דן. יז ויעלו חמשת האנשים, ההולכים לרגל את-הארץ--באו שמה, לקחו את-הפסל ואת-האיפוד ואת-התרפים ואת-המסכה; והכוהן, ניצב פתח השער, ושש-מאות האיש, החגור כלי המלחמה. יח ואלה, באו בית מיכה, ויקחו את-פסל האיפוד, ואת-התרפים ואת-המסכה; ויאמר אליהם הכוהן, מה אתם עושים. יט ויאמרו לו החרש שים-ידך על-פיך, ולך עימנו, והיה-לנו, לאב ולכוהן: הטוב היותך כוהן, לבית איש אחד, או היותך כוהן, לשבט ולמשפחה בישראל. כ וייטב, לב הכוהן, וייקח את-האיפוד, ואת-התרפים ואת-הפסל; ויבוא, בקרב העם. כא ויפנו, וילכו; וישימו את-הטף ואת-המקנה, ואת-הכבודה--לפניהם. כב המה הרחיקו, מבית מיכה; והאנשים, אשר בבתים אשר עם-בית מיכה, נזעקו, וידביקו את-בני-דן. כג ויקראו, אל-בני-דן, ויסבו, פניהם; ויאמרו למיכה, מה-לך כי נזעקת. כד ויאמר את-אלוהיי אשר-עשיתי לקחתם ואת-הכוהן, ותלכו--ומה-לי עוד; ומה-זה תאמרו אליי, מה-לך. כה ויאמרו אליו בני-דן, אל-תשמע קולך עימנו--פן-יפגעו בכם, אנשים מרי נפש, ואספת נפשך, ונפש ביתך. כו וילכו בני-דן, לדרכם; וירא מיכה, כי-חזקים המה ממנו, וייפן, וישב אל-ביתו. כז והמה לקחו את אשר-עשה מיכה, ואת-הכוהן אשר היה-לו, ויבואו על-ליש על-עם שוקט ובוטח, ויכו אותם לפי-חרב; ואת-העיר, שרפו באש. כח ואין מציל כי רחוקה-היא מצידון, ודבר אין-להם עם-אדם, והיא, בעמק אשר לבית-רחוב; ויבנו את-העיר, ויישבו בה. כט ויקראו שם-העיר, דן, בשם דן אביהם, אשר יולד לישראל; ואולם ליש שם-העיר, לראשונה. ל ויקימו להם בני-דן, את-הפסל; ויהונתן בן-גרשום בן-מנשה הוא ובניו, היו כוהנים לשבט הדני, עד-יום, גלות הארץ. לא וישימו להם, את-פסל מיכה אשר עשה, כל-ימי היות בית-האלוהים, בשילה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שופטים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא