תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק כ

א וייצאו, כל-בני ישראל, ותיקהל העדה כאיש אחד למדן ועד-באר שבע, וארץ הגלעד--אל-יהוה, המצפה.  ב ויתייצבו פינות כל-העם, כול שבטי ישראל--בקהל, עם האלוהים; ארבע מאות אלף איש רגלי, שולף חרב.  {פ}

ג וישמעו בני בנימין, כי-עלו בני-ישראל המצפה; ויאמרו, בני ישראל, דברו, איכה נהייתה הרעה הזאת.  ד ויען האיש הלוי, איש האישה הנרצחה--ויאמר:  הגבעתה אשר לבנימין, באתי אני ופילגשי ללון.  ה ויקומו עליי בעלי הגבעה, ויסובו עליי את-הבית לילה; אותי דימו להרוג, ואת-פילגשי עינו ותמות.  ו ואוחז בפילגשי, ואנתחהא, ואשלחהא, בכל-שדה נחלת ישראל:  כי עשו זימה ונבלה, בישראל.  ז הנה כולכם, בני ישראל--הבו לכם דבר ועצה, הלום.  ח ויקם, כל-העם, כאיש אחד, לאמור:  לא נלך איש לאוהלו, ולא נסור איש לביתו.  ט ועתה--זה הדבר, אשר נעשה לגבעה:  עליה, בגורל.  י ולקחנו עשרה אנשים למאה לכול שבטי ישראל, ומאה לאלף ואלף לרבבה, לקחת צידה, לעם--לעשות, לבואם לגבע בנימין, ככל-הנבלה, אשר עשה בישראל.  יא וייאסף כל-איש ישראל, אל-העיר, כאיש אחד, חברים.  {פ}

יב וישלחו שבטי ישראל, אנשים, בכל-שבטי בנימין, לאמור:  מה הרעה הזאת, אשר נהייתה בכם.  יג ועתה תנו את-האנשים בני-בלייעל אשר בגבעה, ונמיתם, ונבערה רעה, מישראל; ולא אבו, בני בנימין, לשמוע, בקול אחיהם בני-ישראל.  יד וייאספו בני-בנימין מן-הערים, הגבעתה, לצאת למלחמה, עם-בני ישראל.  טו ויתפקדו בני בנימין ביום ההוא, מהערים, עשרים ושישה אלף איש, שולף חרב--לבד מיושבי הגבעה, התפקדו, שבע מאות, איש בחור.  טז מכול העם הזה, שבע מאות איש בחור, איטר, יד-ימינו:  כל-זה, קולע באבן אל-השערה--ולא יחטיא.  {פ}

יז ואיש ישראל התפקדו, לבד מבנימין, ארבע מאות אלף איש, שולף חרב:  כל-זה, איש מלחמה.  יח ויקומו ויעלו בית-אל, וישאלו באלוהים, ויאמרו בני ישראל, מי יעלה-לנו בתחילה למלחמה עם-בני בנימין; ויאמר יהוה, יהודה בתחילה.  יט ויקומו בני-ישראל, בבוקר; ויחנו, על-הגבעה.  כ וייצא איש ישראל, למלחמה עם-בנימין; ויערכו איתם איש-ישראל מלחמה, אל-הגבעה.  כא וייצאו בני-בנימין, מן-הגבעה; וישחיתו בישראל ביום ההוא, שניים ועשרים אלף איש--ארצה.  כב ויתחזק העם, איש ישראל; ויוסיפו, לערוך מלחמה, במקום, אשר-ערכו שם ביום הראשון.  כג ויעלו בני-ישראל, ויבכו לפני-יהוה עד-הערב, וישאלו ביהוה לאמור, האוסיף לגשת למלחמה עם-בני בנימין אחי; ויאמר יהוה, עלו אליו.  {פ}

כד ויקרבו בני-ישראל אל-בני בנימין, ביום השני.  כה וייצא בנימין לקראתם מן-הגבעה, ביום השני, וישחיתו בבני ישראל עוד שמונת עשר אלף איש, ארצה:  כל-אלה, שולפי חרב.  כו ויעלו כל-בני ישראל וכל-העם ויבואו בית-אל, ויבכו ויישבו שם לפני יהוה, ויצומו ביום-ההוא, עד-הערב; ויעלו עולות ושלמים, לפני יהוה.  כז וישאלו בני-ישראל, ביהוה; ושם, ארון ברית האלוהים, בימים, ההם.  כח ופינחס בן-אלעזר בן-אהרון עומד לפניו, בימים ההם לאמור, האוסיף עוד לצאת למלחמה עם-בני-בנימין אחי, אם-אחדל; ויאמר יהוה עלו, כי מחר אתננו בידך.  כט וישם ישראל אורבים, אל-הגבעה סביב.  {פ}

ל ויעלו בני-ישראל אל-בני בנימין, ביום השלישי; ויערכו אל-הגבעה, כפעם בפעם.  לא וייצאו בני-בנימין לקראת העם, הונתקו מן-העיר; ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם, במסילות אשר אחת עולה בית-אל ואחת גבעתה בשדה, כשלושים איש, בישראל.  לב ויאמרו בני בנימין, ניגפים הם לפנינו כבראשונה; ובני ישראל אמרו, ננוסה ונתקנוהו, מן-העיר, אל-המסילות.  לג וכול איש ישראל, קמו ממקומו, ויערכו, בבעל תמר; ואורב ישראל מגיח ממקומו, ממערה-גבע.  לד ויבואו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור, מכל-ישראל, והמלחמה, כבדה; והם לא ידעו, כי-נוגעת עליהם הרעה.  {פ}

לה וייגוף יהוה את-בנימין, לפני ישראל, וישחיתו בני ישראל בבנימין ביום ההוא, עשרים וחמישה אלף ומאה איש:  כל-אלה, שולף חרב.  לו ויראו בני-בנימין, כי ניגפו; וייתנו איש-ישראל מקום, לבנימין, כי בטחו אל-האורב, אשר-שמו אל-הגבעה.  לז והאורב החישו, ויפשטו אל-הגבעה; וימשוך, האורב, ויך את-כל-העיר, לפי-חרב.  לח והמועד, היה לאיש ישראל--עם-האורב; הרב, להעלותם משאת העשן מן-העיר.  לט ויהפוך איש-ישראל, במלחמה; ובנימין החל להכות חללים באיש-ישראל, כשלושים איש--כי אמרו, אך ניגוף ניגף הוא לפנינו כמלחמה הראשונה.  מ והמשאת, החלה לעלות מן-העיר--עמוד עשן; וייפן בנימין אחריו, והנה עלה כליל-העיר השמיימה.  מא ואיש ישראל הפך, וייבהל איש בנימין:  כי ראה, כי-נגעה עליו הרעה.  מב ויפנו לפני איש ישראל, אל-דרך המדבר, והמלחמה, הדביקתהו; ואשר, מהערים, משחיתים אותו, בתוכו.  מג כיתרו את-בנימין הרדיפוהו, מנוחה הדריכוהו, עד נוכח הגבעה, ממזרח-שמש.  מד וייפלו, מבנימין, שמונה-עשר אלף, איש:  את-כל-אלה, אנשי-חיל.  מה ויפנו וינוסו המדברה, אל-סלע הרימון, ויעוללוהו במסילות, חמשת אלפים איש; וידביקו אחריו עד-גדעום, ויכו ממנו אלפיים איש.  מו ויהי כל-הנופלים מבנימין, עשרים וחמישה אלף איש שולף חרב--ביום ההוא:  את-כל-אלה, אנשי-חיל.  מז ויפנו וינוסו המדברה, אל-סלע הרימון, שש מאות, איש; ויישבו בסלע רימון, ארבעה חודשים.  מח ואיש ישראל שבו אל-בני בנימין, ויכום לפי-חרב, מעיר מתום עד-בהמה, עד כל-הנמצא; גם כל-הערים הנמצאות, שילחו באש.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא