תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק כ

א וייצאו, כל־בני ישראל, ותיקהל העדה כאיש אחד למדן ועד־באר שבע, וארץ הגלעד--אל־יהוה, המצפה.  ב ויתייצבו פינות כל־העם, כול שבטי ישראל--בקהל, עם האלוהים; ארבע מאות אלף איש רגלי, שולף חרב.  {פ}

ג וישמעו בני בנימין, כי־עלו בני־ישראל המצפה; ויאמרו, בני ישראל, דברו, איכה נהייתה הרעה הזאת.  ד ויען האיש הלוי, איש האישה הנרצחה--ויאמר:  הגבעתה אשר לבנימין, באתי אני ופילגשי ללון.  ה ויקומו עליי בעלי הגבעה, ויסובו עליי את־הבית לילה; אותי דימו להרוג, ואת־פילגשי עינו ותמות.  ו ואוחז בפילגשי, ואנתחהא, ואשלחהא, בכל־שדה נחלת ישראל:  כי עשו זימה ונבלה, בישראל.  ז הנה כולכם, בני ישראל--הבו לכם דבר ועצה, הלום.  ח ויקם, כל־העם, כאיש אחד, לאמור:  לא נלך איש לאוהלו, ולא נסור איש לביתו.  ט ועתה--זה הדבר, אשר נעשה לגבעה:  עליה, בגורל.  י ולקחנו עשרה אנשים למאה לכול שבטי ישראל, ומאה לאלף ואלף לרבבה, לקחת צידה, לעם--לעשות, לבואם לגבע בנימין, ככל־הנבלה, אשר עשה בישראל.  יא וייאסף כל־איש ישראל, אל־העיר, כאיש אחד, חברים.  {פ}

יב וישלחו שבטי ישראל, אנשים, בכל־שבטי בנימין, לאמור:  מה הרעה הזאת, אשר נהייתה בכם.  יג ועתה תנו את־האנשים בני־בלייעל אשר בגבעה, ונמיתם, ונבערה רעה, מישראל; ולא אבו, בני בנימין, לשמוע, בקול אחיהם בני־ישראל.  יד וייאספו בני־בנימין מן־הערים, הגבעתה, לצאת למלחמה, עם־בני ישראל.  טו ויתפקדו בני בנימין ביום ההוא, מהערים, עשרים ושישה אלף איש, שולף חרב--לבד מיושבי הגבעה, התפקדו, שבע מאות, איש בחור.  טז מכול העם הזה, שבע מאות איש בחור, איטר, יד־ימינו:  כל־זה, קולע באבן אל־השערה--ולא יחטיא.  {פ}

יז ואיש ישראל התפקדו, לבד מבנימין, ארבע מאות אלף איש, שולף חרב:  כל־זה, איש מלחמה.  יח ויקומו ויעלו בית־אל, וישאלו באלוהים, ויאמרו בני ישראל, מי יעלה־לנו בתחילה למלחמה עם־בני בנימין; ויאמר יהוה, יהודה בתחילה.  יט ויקומו בני־ישראל, בבוקר; ויחנו, על־הגבעה.  כ וייצא איש ישראל, למלחמה עם־בנימין; ויערכו איתם איש־ישראל מלחמה, אל־הגבעה.  כא וייצאו בני־בנימין, מן־הגבעה; וישחיתו בישראל ביום ההוא, שניים ועשרים אלף איש--ארצה.  כב ויתחזק העם, איש ישראל; ויוסיפו, לערוך מלחמה, במקום, אשר־ערכו שם ביום הראשון.  כג ויעלו בני־ישראל, ויבכו לפני־יהוה עד־הערב, וישאלו ביהוה לאמור, האוסיף לגשת למלחמה עם־בני בנימין אחי; ויאמר יהוה, עלו אליו.  {פ}

כד ויקרבו בני־ישראל אל־בני בנימין, ביום השני.  כה וייצא בנימין לקראתם מן־הגבעה, ביום השני, וישחיתו בבני ישראל עוד שמונת עשר אלף איש, ארצה:  כל־אלה, שולפי חרב.  כו ויעלו כל־בני ישראל וכל־העם ויבואו בית־אל, ויבכו ויישבו שם לפני יהוה, ויצומו ביום־ההוא, עד־הערב; ויעלו עולות ושלמים, לפני יהוה.  כז וישאלו בני־ישראל, ביהוה; ושם, ארון ברית האלוהים, בימים, ההם.  כח ופינחס בן־אלעזר בן־אהרון עומד לפניו, בימים ההם לאמור, האוסיף עוד לצאת למלחמה עם־בני־בנימין אחי, אם־אחדל; ויאמר יהוה עלו, כי מחר אתננו בידך.  כט וישם ישראל אורבים, אל־הגבעה סביב.  {פ}

ל ויעלו בני־ישראל אל־בני בנימין, ביום השלישי; ויערכו אל־הגבעה, כפעם בפעם.  לא וייצאו בני־בנימין לקראת העם, הונתקו מן־העיר; ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם, במסילות אשר אחת עולה בית־אל ואחת גבעתה בשדה, כשלושים איש, בישראל.  לב ויאמרו בני בנימין, ניגפים הם לפנינו כבראשונה; ובני ישראל אמרו, ננוסה ונתקנוהו, מן־העיר, אל־המסילות.  לג וכול איש ישראל, קמו ממקומו, ויערכו, בבעל תמר; ואורב ישראל מגיח ממקומו, ממערה־גבע.  לד ויבואו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור, מכל־ישראל, והמלחמה, כבדה; והם לא ידעו, כי־נוגעת עליהם הרעה.  {פ}

לה וייגוף יהוה את־בנימין, לפני ישראל, וישחיתו בני ישראל בבנימין ביום ההוא, עשרים וחמישה אלף ומאה איש:  כל־אלה, שולף חרב.  לו ויראו בני־בנימין, כי ניגפו; וייתנו איש־ישראל מקום, לבנימין, כי בטחו אל־האורב, אשר־שמו אל־הגבעה.  לז והאורב החישו, ויפשטו אל־הגבעה; וימשוך, האורב, ויך את־כל־העיר, לפי־חרב.  לח והמועד, היה לאיש ישראל--עם־האורב; הרב, להעלותם משאת העשן מן־העיר.  לט ויהפוך איש־ישראל, במלחמה; ובנימין החל להכות חללים באיש־ישראל, כשלושים איש--כי אמרו, אך ניגוף ניגף הוא לפנינו כמלחמה הראשונה.  מ והמשאת, החלה לעלות מן־העיר--עמוד עשן; וייפן בנימין אחריו, והנה עלה כליל־העיר השמיימה.  מא ואיש ישראל הפך, וייבהל איש בנימין:  כי ראה, כי־נגעה עליו הרעה.  מב ויפנו לפני איש ישראל, אל־דרך המדבר, והמלחמה, הדביקתהו; ואשר, מהערים, משחיתים אותו, בתוכו.  מג כיתרו את־בנימין הרדיפוהו, מנוחה הדריכוהו, עד נוכח הגבעה, ממזרח־שמש.  מד וייפלו, מבנימין, שמונה־עשר אלף, איש:  את־כל־אלה, אנשי־חיל.  מה ויפנו וינוסו המדברה, אל־סלע הרימון, ויעוללוהו במסילות, חמשת אלפים איש; וידביקו אחריו עד־גדעום, ויכו ממנו אלפיים איש.  מו ויהי כל־הנופלים מבנימין, עשרים וחמישה אלף איש שולף חרב--ביום ההוא:  את־כל־אלה, אנשי־חיל.  מז ויפנו וינוסו המדברה, אל־סלע הרימון, שש מאות, איש; ויישבו בסלע רימון, ארבעה חודשים.  מח ואיש ישראל שבו אל־בני בנימין, ויכום לפי־חרב, מעיר מתום עד־בהמה, עד כל־הנמצא; גם כל־הערים הנמצאות, שילחו באש.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא