תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק טז

א וילך שמשון, עזתה; וירא־שם אישה זונה, ויבוא אליה.  ב לעזתים לאמור, בא שמשון הנה, ויסובו ויארבו־לו כל־הלילה, בשער העיר; ויתחרשו כל־הלילה לאמור, עד־אור הבוקר והרגנוהו.  ג וישכב שמשון, עד־חצי הלילה, ויקם בחצי הלילה ויאחוז בדלתות שער־העיר ובשתי המזוזות, וייסעם עם־הבריח וישם על־כתפיו; ויעלם אל־ראש ההר, אשר על־פני חברון.  {פ}

ד ויהי, אחרי־כן, ויאהב אישה, בנחל שורק; ושמה, דלילה.  ה ויעלו אליה סרני פלשתים, ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כוחו גדול, ובמה נוכל לו, ואסרנוהו לענותו; ואנחנו, ניתן־לך, איש, אלף ומאה כסף.  ו ותאמר דלילה, אל־שמשון, הגידה־נא לי, במה כוחך גדול; ובמה תיאסר, לענותך.  ז ויאמר אליה, שמשון, אם־יאסרוני בשבעה יתרים לחים, אשר לא־חורבו--וחליתי והייתי, כאחד האדם.  ח ויעלו־לה סרני פלשתים, שבעה יתרים לחים--אשר לא־חורבו; ותאסרהו, בהם.  ט והאורב, יושב לה בחדר, ותאמר אליו, פלשתים עליך שמשון; וינתק, את־היתרים, כאשר יינתק פתיל־הנעורת בהריחו אש, ולא נודע כוחו.  י ותאמר דלילה, אל־שמשון, הנה התלת בי, ותדבר אליי כזבים; עתה הגידה־נא לי, במה תיאסר.  יא ויאמר אליה--אם־אסור יאסרוני בעבותים חדשים, אשר לא־נעשה בהם מלאכה:  וחליתי והייתי, כאחד האדם.  יב ותיקח דלילה עבותים חדשים ותאסרהו בהם, ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון, והאורב, יושב בחדר; וינתקם מעל זרועותיו, כחוט.  יג ותאמר דלילה אל־שמשון, עד־הנה התלת בי ותדבר אליי כזבים--הגידה לי, במה תיאסר; ויאמר אליה--אם־תארגי את־שבע מחלפות ראשי, עם־המסכת.  יד ותתקע, ביתד, ותאמר אליו, פלשתים עליך שמשון; וייקץ, משנתו, וייסע את־היתד הארג, ואת־המסכת.  טו ותאמר אליו, איך תאמר אהבתיך, וליבך, אין איתי:  זה שלוש פעמים, התלת בי, ולא־הגדת לי, במה כוחך גדול.  טז ויהי כי־הציקה לו בדבריה, כל־הימים--ותאלצהו; ותקצר נפשו, למות.  יז ויגד־לה את־כל־ליבו, ויאמר לה מורה לא־עלה על־ראשי--כי־נזיר אלוהים אני, מבטן אימי; אם־גולחתי וסר ממני כוחי, וחליתי והייתי ככל־האדם.  יח ותרא דלילה, כי־הגיד לה את־כל־ליבו, ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמור עלו הפעם, כי־הגיד לי את־כל־ליבו; ועלו אליה סרני פלשתים, ויעלו הכסף בידם.  יט ותיישנהו, על־ברכיה, ותקרא לאיש, ותגלח את־שבע מחלפות ראשו; ותחל, לענותו, ויסר כוחו, מעליו.  כ ותאמר, פלשתים עליך שמשון; וייקץ משנתו, ויאמר אצא כפעם בפעם ואינער, והוא לא ידע, כי יהוה סר מעליו.  כא ויאחזוהו פלשתים, וינקרו את־עיניו; ויורידו אותו עזתה, ויאסרוהו בנחושתיים, ויהי טוחן, בבית האסורים.  כב ויחל שיער־ראשו לצמח, כאשר גולח.  {פ}

כג וסרני פלשתים, נאספו לזבוח זבח־גדול לדגון אלוהיהם--ולשמחה; ויאמרו--נתן אלוהינו בידנו, את שמשון אויבנו.  כד ויראו אותו העם, ויהללו את־אלוהיהם:  כי אמרו, נתן אלוהינו בידנו את־אויבנו, ואת מחריב ארצנו, ואשר הרבה את־חללינו.  כה ויהי, כטוב ליבם, ויאמרו, קראו לשמשון וישחק־לנו; ויקראו לשמשון מבית האסורים, ויצחק לפניהם, ויעמידו אותו, בין העמודים.  כו ויאמר שמשון אל־הנער המחזיק בידו, הניחה אותי, והמישני את־העמודים, אשר הבית נכון עליהם; ואישען, עליהם.  כז והבית, מלא האנשים והנשים, ושמה, כול סרני פלשתים; ועל־הגג, כשלושת אלפים איש ואישה, הרואים, בשחוק שמשון.  כח ויקרא שמשון אל־יהוה, ויאמר:  אדוניי יהוה זוכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה, האלוהים, ואינקמה נקם־אחת משתי עיניי, מפלשתים.  כט וילפות שמשון את־שני עמודי התווך, אשר הבית נכון עליהם, וייסמך, עליהם--אחד בימינו, ואחד בשמאלו.  ל ויאמר שמשון, תמות נפשי עם־פלשתים, ויט בכוח, וייפול הבית על־הסרנים ועל־כל־העם אשר־בו; ויהיו המתים, אשר המית במותו, רבים, מאשר המית בחייו.  לא ויירדו אחיו וכל־בית אביהו, וישאו אותו, ויעלו ויקברו אותו בין צורעה ובין אשתאול, בקבר מנוח אביו; והוא שפט את־ישראל, עשרים שנה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא