תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק ו

א ויעשו בני־ישראל הרע, בעיני יהוה; וייתנם יהוה ביד־מדיין, שבע שנים.  ב ותעז יד־מדיין, על־ישראל; מפני מדיין עשו להם בני ישראל, את־המנהרות אשר בהרים, ואת־המערות, ואת־המצדות.  ג והיה, אם־זרע ישראל--ועלה מדיין ועמלק ובני־קדם, ועלו עליו.  ד ויחנו עליהם, וישחיתו את־יבול הארץ, עד־בואך, עזה; ולא־ישאירו מחיה בישראל, ושה ושור וחמור.  ה כי הם ומקניהם יעלו ואוהליהם, ובאו כדי־ארבה לרוב, ולהם ולגמליהם, אין מספר; ויבואו בארץ, לשחתה.  ו ויידל ישראל מאוד, מפני מדיין; ויזעקו בני־ישראל, אל־יהוה.  {פ}

ז ויהי, כי־זעקו בני־ישראל אל־יהוה, על, אודות מדיין.  ח וישלח יהוה איש נביא, אל־בני ישראל; ויאמר להם כה־אמר יהוה אלוהי ישראל, אנוכי העליתי אתכם ממצריים, ואוציא אתכם, מבית עבדים.  ט ואציל אתכם מיד מצריים, ומיד כל־לוחציכם; ואגרש אותם מפניכם, ואתנה לכם את־ארצם.  י ואומרה לכם, אני יהוה אלוהיכם--לא תיראו את־אלוהי האמורי, אשר אתם יושבים בארצם; ולא שמעתם, בקולי.  {פ}

יא ויבוא מלאך יהוה, ויישב תחת האלה אשר בעופרה, אשר ליואש, אבי העזרי; וגדעון בנו, חובט חיטים בגת, להניס, מפני מדיין.  יב ויירא אליו, מלאך יהוה; ויאמר אליו, יהוה עימך גיבור החיל.  יג ויאמר אליו גדעון, בי אדוני, ויש יהוה עימנו, ולמה מצאתנו כל־זאת; ואיה כל־נפלאותיו אשר סיפרו־לנו אבותינו לאמור, הלוא ממצריים העלנו יהוה, ועתה נטשנו יהוה, וייתננו בכף־מדיין.  יד וייפן אליו, יהוה, ויאמר לך בכוחך זה, והושעת את־ישראל מכף מדיין:  הלוא, שלחתיך.  טו ויאמר אליו בי אדוניי, במה אושיע את־ישראל; הנה אלפי הדל במנשה, ואנוכי הצעיר בבית אבי.  טז ויאמר אליו יהוה, כי אהיה עימך; והכית את־מדיין, כאיש אחד.  יז ויאמר אליו, אם־נא מצאתי חן בעיניך; ועשית לי אות, שאתה מדבר עימי.  יח אל־נא תמוש מזה, עד־בואי אליך, והוצאתי את־מנחתי, והנחתי לפניך; ויאמר, אנוכי אשב עד שובך.  יט וגדעון בא, ויעש גדי־עיזים ואיפת־קמח מצות, הבשר שם בסל, והמרק שם בפרור; ויוצא אליו אל־תחת האלה, ויגש.  {פ}

כ ויאמר אליו מלאך האלוהים, קח את־הבשר ואת־המצות והנח אל־הסלע הלז, ואת־המרק, שפוך; ויעש, כן.  כא וישלח מלאך יהוה, את־קצה המשענת אשר בידו, וייגע בבשר, ובמצות; ותעל האש מן־הצור, ותאכל את־הבשר ואת־המצות, ומלאך יהוה, הלך מעיניו.  כב וירא גדעון, כי־מלאך יהוה הוא; ויאמר גדעון, אהה אדוניי יהוה--כי־על־כן ראיתי מלאך יהוה, פנים אל־פנים.  כג ויאמר לו יהוה שלום לך, אל־תירא:  לא, תמות.  כד וייבן שם גדעון מזבח ליהוה, ויקרא־לו יהוה שלום; עד, היום הזה--עודנו, בעופרת אבי העזרי.  {ס}

כה ויהי, בלילה ההוא, ויאמר לו יהוה קח את־פר־השור אשר לאביך, ופר השני שבע שנים; והרסת, את־מזבח הבעל אשר לאביך, ואת־האשרה אשר־עליו, תכרות.  כו ובנית מזבח ליהוה אלוהיך, על ראש המעוז הזה--במערכה; ולקחת, את־הפר השני, והעלית עולה, בעצי האשרה אשר תכרות.  כז וייקח גדעון עשרה אנשים, מעבדיו, ויעש, כאשר דיבר אליו יהוה; ויהי כאשר ירא את־בית אביו ואת־אנשי העיר, מעשות יומם--ויעש לילה.  כח וישכימו אנשי העיר, בבוקר, והנה נותץ מזבח הבעל, והאשרה אשר־עליו כורתה; ואת, הפר השני, הועלה, על־המזבח הבנוי.  כט ויאמרו איש אל־ריעהו, מי עשה הדבר הזה; וידרשו, ויבקשו--ויאמרו, גדעון בן־יואש עשה הדבר הזה.  ל ויאמרו אנשי העיר, אל־יואש, הוצא את־בנך, וימות:  כי נתץ את־מזבח הבעל, וכי כרת האשרה אשר־עליו.  לא ויאמר יואש לכול אשר־עמדו עליו האתם תריבון לבעל, אם־אתם תושיעון אותו, אשר יריב לו יומת, עד־הבוקר; אם־אלוהים הוא ירב לו, כי נתץ את־מזבחו.  לב ויקרא־לו ביום־ההוא, ירובעל לאמור:  ירב בו הבעל, כי נתץ את־מזבחו.  {ס}

לג וכל־מדיין ועמלק ובני־קדם, נאספו יחדיו; ויעברו ויחנו, בעמק יזרעאל.  לד ורוח יהוה, לבשה את־גדעון; ויתקע, בשופר, וייזעק אביעזר, אחריו.  לה ומלאכים שלח בכל־מנשה, וייזעק גם־הוא אחריו; ומלאכים שלח, באשר ובזבולון ובנפתלי, ויעלו, לקראתם.  לו ויאמר גדעון, אל־האלוהים:  אם־ישך מושיע בידי, את־ישראל--כאשר דיברת.  לז הנה אנוכי, מציג את־גיזת הצמר--בגורן:  אם טל יהיה על־הגיזה לבדה, ועל־כל־הארץ חורב--וידעתי כי־תושיע בידי את־ישראל, כאשר דיברת.  לח ויהי־כן--וישכם ממוחרת, ויזר את־הגיזה; ויימץ טל מן־הגיזה, מלוא הספל מים.  לט ויאמר גדעון, אל־האלוהים, אל־ייחר אפך בי, ואדברה אך הפעם; אנסה נא־רק־הפעם, בגיזה--יהי־נא חורב אל־הגיזה לבדה, ועל־כל־הארץ יהיה־טל.  מ ויעש אלוהים כן, בלילה ההוא; ויהי־חורב אל־הגיזה לבדה, ועל־כל־הארץ היה טל.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא