תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שופטים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
א ויאמרו אליו איש אפריים, מה־הדבר הזה עשית לנו, לבלתי קראות לנו, כי הלכת להילחם במדיין; ויריבון איתו, בחוזקה. ב ויאמר אליהם, מה־עשיתי עתה ככם: הלוא, טוב עוללות אפריים--מבציר אביעזר. ג בידכם נתן אלוהים את־שרי מדיין, את־עורב ואת־זאב, ומה־יכולתי, עשות ככם; אז, רפתה רוחם מעליו, בדברו, הדבר הזה. ד ויבוא גדעון, הירדנה; עובר הוא, ושלוש־מאות האיש אשר איתו, עייפים, ורודפים. ה ויאמר, לאנשי סוכות, תנו־נא כיכרות לחם, לעם אשר ברגליי: כי־עייפים הם--ואנוכי רודף אחרי זבח וצלמונע, מלכי מדיין. ו ויאמר, שרי סוכות, הכף זבח וצלמונע עתה, בידך: כי־ניתן לצבאך, לחם. ז ויאמר גדעון--לכן בתת יהוה את־זבח ואת־צלמונע, בידי: ודשתי, את־בשרכם, את־קוצי המדבר, ואת־הברקנים. ח ויעל משם פנואל, וידבר אליהם כזאת; ויענו אותו אנשי פנואל, כאשר ענו אנשי סוכות. ט ויאמר גם־לאנשי פנואל, לאמור: בשובי בשלום, אתוץ את־המגדל הזה. {פ}
י וזבח וצלמונע בקרקור, ומחניהם עימם כחמשת עשר אלף--כול הנותרים, מכול מחנה בני־קדם; והנופלים, מאה ועשרים אלף איש שולף חרב. יא ויעל גדעון, דרך השכוני באוהלים, מקדם לנובח, ויוגבהה; ויך, את־המחנה, והמחנה, היה בטח. יב וינוסו, זבח וצלמונע, וירדוף, אחריהם; וילכוד את־שני מלכי מדיין, את־זבח ואת־צלמונע, וכל־המחנה, החריד. יג וישב גדעון בן־יואש, מן־המלחמה, מלמעלה, החרס. יד וילכוד־נער מאנשי סוכות, וישאלהו; ויכתוב אליו את־שרי סוכות, ואת־זקניה--שבעים ושבעה, איש. טו ויבוא, אל־אנשי סוכות, ויאמר, הנה זבח וצלמונע: אשר חירפתם אותי לאמור, הכף זבח וצלמונע עתה בידך, כי ניתן לאנשיך היעפים, לחם. טז וייקח את־זקני העיר, ואת־קוצי המדבר ואת־הברקנים; ויודע בהם, את אנשי סוכות. יז ואת־מגדל פנואל, נתץ; ויהרוג, את־אנשי העיר. יח ויאמר, אל־זבח ואל־צלמונע, איפה האנשים, אשר הרגתם בתבור; ויאמרו, כמוך כמוהם, אחד, כתואר בני המלך. יט ויאמר, אחיי בני־אימי הם; חי־יהוה, לו החייתם אותם--לא הרגתי, אתכם. כ ויאמר ליתר בכורו, קום הרוג אותם; ולא־שלף הנער חרבו כי ירא, כי עודנו נער. כא ויאמר זבח וצלמונע, קום אתה ופגע־בנו--כי כאיש, גבורתו; ויקם גדעון, ויהרוג את־זבח ואת־צלמונע, וייקח את־השהרונים, אשר בצווארי גמליהם. {פ}
כב ויאמרו איש־ישראל, אל־גדעון, משול־בנו גם־אתה, גם־בנך גם בן־בנך: כי הושעתנו, מיד מדיין. כג ויאמר אליהם, גדעון, לא־אמשול אני בכם, ולא־ימשול בני בכם: יהוה, ימשול בכם. כד ויאמר אליהם גדעון, אשאלה מכם שאלה, ותנו־לי, איש נזם שללו: כי־נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם. כה ויאמרו, נתון ניתן; ויפרשו, את־השמלה, וישליכו שמה, איש נזם שללו. כו ויהי, משקל נזמי הזהב אשר שאל, אלף ושבע־מאות, זהב--לבד מן־השהרונים והנטיפות ובגדי הארגמן, שעל מלכי מדיין, ולבד מן־הענקות, אשר בצווארי גמליהם. כז ויעש אותו גדעון לאיפוד, ויצג אותו בעירו בעופרה, ויזנו כל־ישראל אחריו, שם; ויהי לגדעון ולביתו, למוקש. כח וייכנע מדיין, לפני בני ישראל, ולא יספו, לשאת ראשם; ותשקוט הארץ ארבעים שנה, בימי גדעון. {פ}
כט וילך ירובעל בן־יואש, ויישב בביתו. ל ולגדעון, היו שבעים בנים, יוצאי, ירכו: כי־נשים רבות, היו לו. לא ופילגשו אשר בשכם, ילדה־לו גם־היא בן; וישם את־שמו, אבימלך. לב וימת גדעון בן־יואש, בשיבה טובה; וייקבר, בקבר יואש אביו, בעופרה, אבי העזרי. {פ}
לג ויהי, כאשר מת גדעון, וישובו בני ישראל, ויזנו אחרי הבעלים; וישימו להם בעל ברית, לאלוהים. לד ולא זכרו בני ישראל, את־יהוה אלוהיהם, המציל אותם מיד כל־אויביהם, מסביב. לה ולא־עשו חסד, עם־בית ירובעל גדעון: ככל־הטובה--אשר עשה, עם־ישראל. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שופטים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא