תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק ח

א ויאמרו אליו איש אפריים, מה-הדבר הזה עשית לנו, לבלתי קראות לנו, כי הלכת להילחם במדיין; ויריבון איתו, בחוזקה.  ב ויאמר אליהם, מה-עשיתי עתה ככם:  הלוא, טוב עוללות אפריים--מבציר אביעזר.  ג בידכם נתן אלוהים את-שרי מדיין, את-עורב ואת-זאב, ומה-יכולתי, עשות ככם; אז, רפתה רוחם מעליו, בדברו, הדבר הזה.  ד ויבוא גדעון, הירדנה; עובר הוא, ושלוש-מאות האיש אשר איתו, עייפים, ורודפים.  ה ויאמר, לאנשי סוכות, תנו-נא כיכרות לחם, לעם אשר ברגליי:  כי-עייפים הם--ואנוכי רודף אחרי זבח וצלמונע, מלכי מדיין.  ו ויאמר, שרי סוכות, הכף זבח וצלמונע עתה, בידך:  כי-ניתן לצבאך, לחם.  ז ויאמר גדעון--לכן בתת יהוה את-זבח ואת-צלמונע, בידי:  ודשתי, את-בשרכם, את-קוצי המדבר, ואת-הברקנים.  ח ויעל משם פנואל, וידבר אליהם כזאת; ויענו אותו אנשי פנואל, כאשר ענו אנשי סוכות.  ט ויאמר גם-לאנשי פנואל, לאמור:  בשובי בשלום, אתוץ את-המגדל הזה.  {פ}

י וזבח וצלמונע בקרקור, ומחניהם עימם כחמשת עשר אלף--כול הנותרים, מכול מחנה בני-קדם; והנופלים, מאה ועשרים אלף איש שולף חרב.  יא ויעל גדעון, דרך השכוני באוהלים, מקדם לנובח, ויוגבהה; ויך, את-המחנה, והמחנה, היה בטח.  יב וינוסו, זבח וצלמונע, וירדוף, אחריהם; וילכוד את-שני מלכי מדיין, את-זבח ואת-צלמונע, וכל-המחנה, החריד.  יג וישב גדעון בן-יואש, מן-המלחמה, מלמעלה, החרס.  יד וילכוד-נער מאנשי סוכות, וישאלהו; ויכתוב אליו את-שרי סוכות, ואת-זקניה--שבעים ושבעה, איש.  טו ויבוא, אל-אנשי סוכות, ויאמר, הנה זבח וצלמונע:  אשר חירפתם אותי לאמור, הכף זבח וצלמונע עתה בידך, כי ניתן לאנשיך היעפים, לחם.  טז וייקח את-זקני העיר, ואת-קוצי המדבר ואת-הברקנים; ויודע בהם, את אנשי סוכות.  יז ואת-מגדל פנואל, נתץ; ויהרוג, את-אנשי העיר.  יח ויאמר, אל-זבח ואל-צלמונע, איפה האנשים, אשר הרגתם בתבור; ויאמרו, כמוך כמוהם, אחד, כתואר בני המלך.  יט ויאמר, אחיי בני-אימי הם; חי-יהוה, לו החייתם אותם--לא הרגתי, אתכם.  כ ויאמר ליתר בכורו, קום הרוג אותם; ולא-שלף הנער חרבו כי ירא, כי עודנו נער.  כא ויאמר זבח וצלמונע, קום אתה ופגע-בנו--כי כאיש, גבורתו; ויקם גדעון, ויהרוג את-זבח ואת-צלמונע, וייקח את-השהרונים, אשר בצווארי גמליהם.  {פ}

כב ויאמרו איש-ישראל, אל-גדעון, משול-בנו גם-אתה, גם-בנך גם בן-בנך:  כי הושעתנו, מיד מדיין.  כג ויאמר אליהם, גדעון, לא-אמשול אני בכם, ולא-ימשול בני בכם:  יהוה, ימשול בכם.  כד ויאמר אליהם גדעון, אשאלה מכם שאלה, ותנו-לי, איש נזם שללו:  כי-נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם.  כה ויאמרו, נתון ניתן; ויפרשו, את-השמלה, וישליכו שמה, איש נזם שללו.  כו ויהי, משקל נזמי הזהב אשר שאל, אלף ושבע-מאות, זהב--לבד מן-השהרונים והנטיפות ובגדי הארגמן, שעל מלכי מדיין, ולבד מן-הענקות, אשר בצווארי גמליהם.  כז ויעש אותו גדעון לאיפוד, ויצג אותו בעירו בעופרה, ויזנו כל-ישראל אחריו, שם; ויהי לגדעון ולביתו, למוקש.  כח וייכנע מדיין, לפני בני ישראל, ולא יספו, לשאת ראשם; ותשקוט הארץ ארבעים שנה, בימי גדעון.  {פ}

כט וילך ירובעל בן-יואש, ויישב בביתו.  ל ולגדעון, היו שבעים בנים, יוצאי, ירכו:  כי-נשים רבות, היו לו.  לא ופילגשו אשר בשכם, ילדה-לו גם-היא בן; וישם את-שמו, אבימלך.  לב וימת גדעון בן-יואש, בשיבה טובה; וייקבר, בקבר יואש אביו, בעופרה, אבי העזרי.  {פ}

לג ויהי, כאשר מת גדעון, וישובו בני ישראל, ויזנו אחרי הבעלים; וישימו להם בעל ברית, לאלוהים.  לד ולא זכרו בני ישראל, את-יהוה אלוהיהם, המציל אותם מיד כל-אויביהם, מסביב.  לה ולא-עשו חסד, עם-בית ירובעל גדעון:  ככל-הטובה--אשר עשה, עם-ישראל.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא