תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק ח

א ויאמרו אליו איש אפריים, מה־הדבר הזה עשית לנו, לבלתי קראות לנו, כי הלכת להילחם במדיין; ויריבון איתו, בחוזקה.  ב ויאמר אליהם, מה־עשיתי עתה ככם:  הלוא, טוב עוללות אפריים--מבציר אביעזר.  ג בידכם נתן אלוהים את־שרי מדיין, את־עורב ואת־זאב, ומה־יכולתי, עשות ככם; אז, רפתה רוחם מעליו, בדברו, הדבר הזה.  ד ויבוא גדעון, הירדנה; עובר הוא, ושלוש־מאות האיש אשר איתו, עייפים, ורודפים.  ה ויאמר, לאנשי סוכות, תנו־נא כיכרות לחם, לעם אשר ברגליי:  כי־עייפים הם--ואנוכי רודף אחרי זבח וצלמונע, מלכי מדיין.  ו ויאמר, שרי סוכות, הכף זבח וצלמונע עתה, בידך:  כי־ניתן לצבאך, לחם.  ז ויאמר גדעון--לכן בתת יהוה את־זבח ואת־צלמונע, בידי:  ודשתי, את־בשרכם, את־קוצי המדבר, ואת־הברקנים.  ח ויעל משם פנואל, וידבר אליהם כזאת; ויענו אותו אנשי פנואל, כאשר ענו אנשי סוכות.  ט ויאמר גם־לאנשי פנואל, לאמור:  בשובי בשלום, אתוץ את־המגדל הזה.  {פ}

י וזבח וצלמונע בקרקור, ומחניהם עימם כחמשת עשר אלף--כול הנותרים, מכול מחנה בני־קדם; והנופלים, מאה ועשרים אלף איש שולף חרב.  יא ויעל גדעון, דרך השכוני באוהלים, מקדם לנובח, ויוגבהה; ויך, את־המחנה, והמחנה, היה בטח.  יב וינוסו, זבח וצלמונע, וירדוף, אחריהם; וילכוד את־שני מלכי מדיין, את־זבח ואת־צלמונע, וכל־המחנה, החריד.  יג וישב גדעון בן־יואש, מן־המלחמה, מלמעלה, החרס.  יד וילכוד־נער מאנשי סוכות, וישאלהו; ויכתוב אליו את־שרי סוכות, ואת־זקניה--שבעים ושבעה, איש.  טו ויבוא, אל־אנשי סוכות, ויאמר, הנה זבח וצלמונע:  אשר חירפתם אותי לאמור, הכף זבח וצלמונע עתה בידך, כי ניתן לאנשיך היעפים, לחם.  טז וייקח את־זקני העיר, ואת־קוצי המדבר ואת־הברקנים; ויודע בהם, את אנשי סוכות.  יז ואת־מגדל פנואל, נתץ; ויהרוג, את־אנשי העיר.  יח ויאמר, אל־זבח ואל־צלמונע, איפה האנשים, אשר הרגתם בתבור; ויאמרו, כמוך כמוהם, אחד, כתואר בני המלך.  יט ויאמר, אחיי בני־אימי הם; חי־יהוה, לו החייתם אותם--לא הרגתי, אתכם.  כ ויאמר ליתר בכורו, קום הרוג אותם; ולא־שלף הנער חרבו כי ירא, כי עודנו נער.  כא ויאמר זבח וצלמונע, קום אתה ופגע־בנו--כי כאיש, גבורתו; ויקם גדעון, ויהרוג את־זבח ואת־צלמונע, וייקח את־השהרונים, אשר בצווארי גמליהם.  {פ}

כב ויאמרו איש־ישראל, אל־גדעון, משול־בנו גם־אתה, גם־בנך גם בן־בנך:  כי הושעתנו, מיד מדיין.  כג ויאמר אליהם, גדעון, לא־אמשול אני בכם, ולא־ימשול בני בכם:  יהוה, ימשול בכם.  כד ויאמר אליהם גדעון, אשאלה מכם שאלה, ותנו־לי, איש נזם שללו:  כי־נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם.  כה ויאמרו, נתון ניתן; ויפרשו, את־השמלה, וישליכו שמה, איש נזם שללו.  כו ויהי, משקל נזמי הזהב אשר שאל, אלף ושבע־מאות, זהב--לבד מן־השהרונים והנטיפות ובגדי הארגמן, שעל מלכי מדיין, ולבד מן־הענקות, אשר בצווארי גמליהם.  כז ויעש אותו גדעון לאיפוד, ויצג אותו בעירו בעופרה, ויזנו כל־ישראל אחריו, שם; ויהי לגדעון ולביתו, למוקש.  כח וייכנע מדיין, לפני בני ישראל, ולא יספו, לשאת ראשם; ותשקוט הארץ ארבעים שנה, בימי גדעון.  {פ}

כט וילך ירובעל בן־יואש, ויישב בביתו.  ל ולגדעון, היו שבעים בנים, יוצאי, ירכו:  כי־נשים רבות, היו לו.  לא ופילגשו אשר בשכם, ילדה־לו גם־היא בן; וישם את־שמו, אבימלך.  לב וימת גדעון בן־יואש, בשיבה טובה; וייקבר, בקבר יואש אביו, בעופרה, אבי העזרי.  {פ}

לג ויהי, כאשר מת גדעון, וישובו בני ישראל, ויזנו אחרי הבעלים; וישימו להם בעל ברית, לאלוהים.  לד ולא זכרו בני ישראל, את־יהוה אלוהיהם, המציל אותם מיד כל־אויביהם, מסביב.  לה ולא־עשו חסד, עם־בית ירובעל גדעון:  ככל־הטובה--אשר עשה, עם־ישראל.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא