תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק א

א ויהי, אחרי מות יהושוע, וישאלו בני ישראל, ביהוה לאמור:  מי יעלה־לנו אל־הכנעני בתחילה, להילחם בו.  ב ויאמר יהוה, יהודה יעלה:  הנה נתתי את־הארץ, בידו.  ג ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה איתי בגורלי, ונילחמה בכנעני, והלכתי גם־אני איתך, בגורלך; וילך איתו, שמעון.  ד ויעל יהודה, וייתן יהוה את־הכנעני והפריזי בידם; ויכום בבזק, עשרת אלפים איש.  ה וימצאו את־אדוני בזק, בבזק, ויילחמו, בו; ויכו, את־הכנעני ואת־הפריזי.  ו וינס אדוני בזק, וירדפו אחריו; ויאחזו אותו--ויקצצו, את־בהונות ידיו ורגליו.  ז ויאמר אדוני־בזק, שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני--כאשר עשיתי, כן שילם־לי אלוהים; ויביאוהו ירושלים, וימת שם.  {פ}

ח ויילחמו בני־יהודה, בירושלים, וילכדו אותה, ויכוה לפי־חרב; ואת־העיר, שילחו באש.  ט ואחר, ירדו בני יהודה, להילחם, בכנעני--יושב ההר, והנגב והשפילה.  י וילך יהודה, אל־הכנעני היושב בחברון, ושם־חברון לפנים, קרית ארבע; ויכו את־ששיי ואת־אחימן, ואת־תלמיי.  יא וילך משם, אל־יושבי דביר; ושם־דביר לפנים, קרית־ספר.  יב ויאמר כלב, אשר־יכה את־קרית־ספר ולכדה--ונתתי לו את־עכסה בתי, לאישה.  יג וילכדה עותניאל בן־קנז, אחי כלב הקטון ממנו; וייתן־לו את־עכסה בתו, לאישה.  יד ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת־אביה השדה, ותצנח, מעל החמור; ויאמר־לה כלב, מה־לך.  טו ותאמר לו הבה־לי ברכה, כי ארץ הנגב נתתני, ונתת לי, גולות מים; וייתן־לה כלב, את גולות עילית, ואת, גולות תחתית.  {פ}

טז ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים, את־בני יהודה, מדבר יהודה, אשר בנגב ערד; וילך, ויישב את־העם.  יז וילך יהודה, את־שמעון אחיו, ויכו, את־הכנעני יושב צפת; ויחרימו אותה, ויקרא את־שם־העיר חורמה.  יח וילכוד יהודה את־עזה ואת־גבולה, ואת־אשקלון ואת־גבולה, ואת־עקרון, ואת־גבולה.  יט ויהי יהוה את־יהודה, ויורש את־ההר:  כי לא להוריש את־יושבי העמק, כי־רכב ברזל להם.  כ וייתנו לכלב את־חברון, כאשר דיבר משה; ויורש משם, את־שלושה בני הענק.  כא ואת־היבוסי יושב ירושלים, לא הורישו בני בנימין; ויישב היבוסי את־בני בנימין, בירושלים, עד, היום הזה.  {פ}

כב ויעלו בית־יוסף גם־הם, בית־אל; ויהוה, עימם.  כג ויתירו בית־יוסף, בבית־אל; ושם־העיר לפנים, לוז.  כד ויראו, השומרים, איש, יוצא מן־העיר; ויאמרו לו, הראנו נא את־מבוא העיר, ועשינו עימך, חסד.  כה ויראם את־מבוא העיר, ויכו את־העיר לפי־חרב; ואת־האיש ואת־כל־משפחתו, שילחו.  כו וילך האיש, ארץ החיתים; וייבן עיר, ויקרא שמה לוז--הוא שמה, עד היום הזה.  {פ}

כז ולא־הוריש מנשה, את־בית־שאן ואת־בנותיה ואת־תענך ואת־בנותיה, ואת־יושבי דור ואת־בנותיה ואת־יושבי יבלעם ואת־בנותיה, ואת־יושבי מגידו ואת־בנותיה; ויואל, הכנעני, לשבת, בארץ הזאת.  כח ויהי כי־חזק ישראל, וישם את־הכנעני למס; והוריש, לא הורישו.  {ס}

כט ואפריים לא הוריש, את־הכנעני היושב בגזר; ויישב הכנעני בקרבו, בגזר.  {ס}

ל זבולון, לא הוריש את־יושבי קטרון, ואת־יושבי, נהלול; ויישב הכנעני בקרבו, ויהיו למס.  {ס}

לא אשר, לא הוריש את־יושבי עכו, ואת־יושבי, צידון; ואת־אחלב ואת־אכזיב ואת־חלבה, ואת־אפיק ואת־רחוב.  לב ויישב, האשרי, בקרב הכנעני, יושבי הארץ:  כי, לא הורישו.  {ס}

לג נפתלי, לא־הוריש את־יושבי בית־שמש ואת־יושבי בית־ענת, ויישב, בקרב הכנעני יושבי הארץ; ויושבי בית־שמש ובית ענת, היו להם למס.  לד וילחצו האמורי את־בני־דן, ההרה:  כי־לא נתנו, לרדת לעמק.  לה ויואל האמורי לשבת בהר־חרס, באיילון ובשעלבים; ותכבד יד בית־יוסף, ויהיו למס.  לו וגבול, האמורי, ממעלה, עקרבים--מהסלע, ומעלה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא