תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שופטים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
א ויהי בימים ההם, ומלך אין בישראל; ויהי איש לוי, גר בירכתי הר-אפריים, וייקח-לו אישה פילגש, מבית לחם יהודה. ב ותזנה עליו, פילגשו, ותלך מאיתו אל-בית אביה, אל-בית לחם יהודה; ותהי-שם, ימים ארבעה חודשים. ג ויקם אישה וילך אחריה, לדבר על-ליבה להשיבה, ונערו עימו, וצמד חמורים; ותביאהו, בית אביה, ויראהו אבי הנערה, וישמח לקראתו. ד ויחזק-בו חותנו אבי הנערה, ויישב איתו שלושת ימים; ויאכלו, וישתו, וילינו, שם. ה ויהי ביום הרביעי, וישכימו בבוקר ויקם ללכת; ויאמר אבי הנערה אל-חתנו, סעד ליבך פת-לחם--ואחר תלכו. ו ויישבו, ויאכלו שניהם יחדיו--וישתו; ויאמר אבי הנערה, אל-האיש, הואל-נא ולין, וייטב ליבך. ז ויקם האיש, ללכת; ויפצר-בו, חותנו, וישב, וילן שם. ח וישכם בבוקר ביום החמישי, ללכת, ויאמר אבי הנערה סעוד-נא לבבך, והתמהמהו עד-נטות היום; ויאכלו, שניהם. ט ויקם האיש ללכת, הוא ופילגשו ונערו; ויאמר לו חותנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערוב, לינו-נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך, והשכמתם מחר לדרככם, והלכת לאוהלך. י ולא-אבה האיש, ללון, ויקם וילך ויבוא עד-נוכח יבוס, היא ירושלים; ועימו, צמד חמורים חבושים, ופילגשו, עימו. יא הם עם-יבוס, והיום רד מאוד; ויאמר הנער אל-אדוניו, לכה-נא ונסורה אל-עיר-היבוסי הזאת--ונלין בה. יב ויאמר אליו, אדוניו, לא נסור אל-עיר נוכרי, אשר לא-מבני ישראל הנה; ועברנו, עד-גבעה. יג ויאמר לנערו, לך ונקרבה באחד המקומות; ולנו בגבעה, או ברמה. יד ויעברו, וילכו; ותבוא להם השמש, אצל הגבעה אשר לבנימין. טו ויסורו שם, לבוא ללון בגבעה; ויבוא, ויישב ברחוב העיר, ואין איש מאסף-אותם הביתה, ללון. טז והנה איש זקן, בא מן-מעשהו מן-השדה בערב, והאיש מהר אפריים, והוא-גר בגבעה; ואנשי המקום, בני ימיני. יז ויישא עיניו, וירא את-האיש האורח--ברחוב העיר; ויאמר האיש הזקן אנה תלך, ומאיין תבוא. יח ויאמר אליו, עוברים אנחנו מבית-לחם יהודה עד-ירכתי הר-אפריים--משם אנוכי, ואלך עד-בית לחם יהודה; ואת-בית יהוה, אני הולך, ואין איש, מאסף אותי הביתה. יט וגם-תבן גם-מספוא, יש לחמורינו, וגם לחם ויין יש-לי ולאמתך, ולנער עם-עבדיך: אין מחסור, כל-דבר. כ ויאמר האיש הזקן שלום לך, רק כל-מחסורך עליי; רק ברחוב, אל-תלן. כא ויביאהו לביתו, ויבל לחמורים; וירחצו, רגליהם, ויאכלו, וישתו. כב המה, מיטיבים את-ליבם, והנה אנשי העיר אנשי בני-בלייעל נסבו את-הבית, מתדפקים על-הדלת; ויאמרו, אל-האיש בעל הבית הזקן לאמור, הוצא את-האיש אשר-בא אל-ביתך, ונדענו. כג וייצא אליהם, האיש בעל הבית, ויאמר אליהם, אל-אחיי אל-תרעו נא; אחרי אשר-בא האיש הזה, אל-ביתי--אל-תעשו, את-הנבלה הזאת. כד הנה בתי הבתולה ופילגשהו, אוציאה-נא אותם וענו אותם, ועשו להם, הטוב בעיניכם; ולאיש הזה לא תעשו, דבר הנבלה הזאת. כה ולא-אבו האנשים, לשמוע לו, ויחזק האיש בפילגשו, ויוצא אליהם החוץ; ויידעו אותה ויתעללו-בה כל-הלילה, עד-הבוקר, וישלחוה, כעלות השחר. כו ותבוא האישה, לפנות הבוקר; ותיפול פתח בית-האיש, אשר-אדוניה שם--עד-האור. כז ויקם אדוניה בבוקר, ויפתח דלתות הבית, וייצא, ללכת לדרכו; והנה האישה פילגשו, נופלת פתח הבית, וידיה, על-הסף. כח ויאמר אליה קומי ונלכה, ואין עונה; וייקחהא, על-החמור, ויקם האיש, וילך למקומו. כט ויבוא אל-ביתו, וייקח את-המאכלת ויחזק בפילגשו, וינתחהא לעצמיה, לשנים עשר נתחים; וישלחהא, בכול גבול ישראל. ל והיה כל-הרואה, ואמר לא-נהייתה ולא-נראתה כזאת, למיום עלות בני-ישראל מארץ מצריים, עד היום הזה; שימו-לכם עליה, עוצו ודברו. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שופטים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
יש לך שאלה או הערה?