☰

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק יט

א ויהי בימים ההם, ומלך אין בישראל; ויהי איש לוי, גר בירכתי הר־אפריים, וייקח־לו אישה פילגש, מבית לחם יהודה.  ב ותזנה עליו, פילגשו, ותלך מאיתו אל־בית אביה, אל־בית לחם יהודה; ותהי־שם, ימים ארבעה חודשים.  ג ויקם אישה וילך אחריה, לדבר על־ליבה להשיבה, ונערו עימו, וצמד חמורים; ותביאהו, בית אביה, ויראהו אבי הנערה, וישמח לקראתו.  ד ויחזק־בו חותנו אבי הנערה, ויישב איתו שלושת ימים; ויאכלו, וישתו, וילינו, שם.  ה ויהי ביום הרביעי, וישכימו בבוקר ויקם ללכת; ויאמר אבי הנערה אל־חתנו, סעד ליבך פת־לחם--ואחר תלכו.  ו ויישבו, ויאכלו שניהם יחדיו--וישתו; ויאמר אבי הנערה, אל־האיש, הואל־נא ולין, וייטב ליבך.  ז ויקם האיש, ללכת; ויפצר־בו, חותנו, וישב, וילן שם.  ח וישכם בבוקר ביום החמישי, ללכת, ויאמר אבי הנערה סעוד־נא לבבך, והתמהמהו עד־נטות היום; ויאכלו, שניהם.  ט ויקם האיש ללכת, הוא ופילגשו ונערו; ויאמר לו חותנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערוב, לינו־נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך, והשכמתם מחר לדרככם, והלכת לאוהלך.  י ולא־אבה האיש, ללון, ויקם וילך ויבוא עד־נוכח יבוס, היא ירושלים; ועימו, צמד חמורים חבושים, ופילגשו, עימו.  יא הם עם־יבוס, והיום רד מאוד; ויאמר הנער אל־אדוניו, לכה־נא ונסורה אל־עיר־היבוסי הזאת--ונלין בה.  יב ויאמר אליו, אדוניו, לא נסור אל־עיר נוכרי, אשר לא־מבני ישראל הנה; ועברנו, עד־גבעה.  יג ויאמר לנערו, לך ונקרבה באחד המקומות; ולנו בגבעה, או ברמה.  יד ויעברו, וילכו; ותבוא להם השמש, אצל הגבעה אשר לבנימין.  טו ויסורו שם, לבוא ללון בגבעה; ויבוא, ויישב ברחוב העיר, ואין איש מאסף־אותם הביתה, ללון.  טז והנה איש זקן, בא מן־מעשהו מן־השדה בערב, והאיש מהר אפריים, והוא־גר בגבעה; ואנשי המקום, בני ימיני.  יז ויישא עיניו, וירא את־האיש האורח--ברחוב העיר; ויאמר האיש הזקן אנה תלך, ומאיין תבוא.  יח ויאמר אליו, עוברים אנחנו מבית־לחם יהודה עד־ירכתי הר־אפריים--משם אנוכי, ואלך עד־בית לחם יהודה; ואת־בית יהוה, אני הולך, ואין איש, מאסף אותי הביתה.  יט וגם־תבן גם־מספוא, יש לחמורינו, וגם לחם ויין יש־לי ולאמתך, ולנער עם־עבדיך:  אין מחסור, כל־דבר.  כ ויאמר האיש הזקן שלום לך, רק כל־מחסורך עליי; רק ברחוב, אל־תלן.  כא ויביאהו לביתו, ויבל לחמורים; וירחצו, רגליהם, ויאכלו, וישתו.  כב המה, מיטיבים את־ליבם, והנה אנשי העיר אנשי בני־בלייעל נסבו את־הבית, מתדפקים על־הדלת; ויאמרו, אל־האיש בעל הבית הזקן לאמור, הוצא את־האיש אשר־בא אל־ביתך, ונדענו.  כג וייצא אליהם, האיש בעל הבית, ויאמר אליהם, אל־אחיי אל־תרעו נא; אחרי אשר־בא האיש הזה, אל־ביתי--אל־תעשו, את־הנבלה הזאת.  כד הנה בתי הבתולה ופילגשהו, אוציאה־נא אותם וענו אותם, ועשו להם, הטוב בעיניכם; ולאיש הזה לא תעשו, דבר הנבלה הזאת.  כה ולא־אבו האנשים, לשמוע לו, ויחזק האיש בפילגשו, ויוצא אליהם החוץ; ויידעו אותה ויתעללו־בה כל־הלילה, עד־הבוקר, וישלחוה, כעלות השחר.  כו ותבוא האישה, לפנות הבוקר; ותיפול פתח בית־האיש, אשר־אדוניה שם--עד־האור.  כז ויקם אדוניה בבוקר, ויפתח דלתות הבית, וייצא, ללכת לדרכו; והנה האישה פילגשו, נופלת פתח הבית, וידיה, על־הסף.  כח ויאמר אליה קומי ונלכה, ואין עונה; וייקחהא, על־החמור, ויקם האיש, וילך למקומו.  כט ויבוא אל־ביתו, וייקח את־המאכלת ויחזק בפילגשו, וינתחהא לעצמיה, לשנים עשר נתחים; וישלחהא, בכול גבול ישראל.  ל והיה כל־הרואה, ואמר לא־נהייתה ולא־נראתה כזאת, למיום עלות בני־ישראל מארץ מצריים, עד היום הזה; שימו־לכם עליה, עוצו ודברו.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא