תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק ט

א וילך אבימלך בן־ירובעל שכמה, אל־אחי אימו; וידבר אליהם, ואל־כל־משפחת בית־אבי אימו לאמור.  ב דברו־נא באוזני כל־בעלי שכם, מה־טוב לכם--המשול בכם שבעים איש כול בני ירובעל, אם־משול בכם איש אחד; וזכרתם, כי־עצמכם ובשרכם אני.  ג וידברו אחי־אימו עליו, באוזני כל־בעלי שכם, את כל־הדברים, האלה; ויט ליבם אחרי אבימלך, כי אמרו אחינו הוא.  ד וייתנו־לו שבעים כסף, מבית בעל ברית; וישכור בהם אבימלך, אנשים ריקים ופוחזים, וילכו, אחריו.  ה ויבוא בית־אביו, עופרתה, ויהרוג את־אחיו בני־ירובעל שבעים איש, על־אבן אחת; וייוותר יותם בן־ירובעל, הקטון--כי נחבא.  {ס}

ו וייאספו כל־בעלי שכם, וכל־בית מילוא, וילכו, וימליכו את־אבימלך למלך--עם־אילון מוצב, אשר בשכם.  ז ויגידו ליותם, וילך ויעמוד בראש הר־גריזים, ויישא קולו, ויקרא; ויאמר להם, שמעו אליי בעלי שכם, וישמע אליכם, אלוהים.  ח הלוך הלכו העצים, למשוח עליהם מלך; ויאמרו לזית, מולכה עלינו.  ט ויאמר להם, הזית, החודלתי את־דשני, אשר־בי יכבדו אלוהים ואנשים; והלכתי, לנוע על־העצים.  י ויאמרו העצים, לתאנה:  לכי־את, מולכי עלינו.  יא ותאמר להם, התאנה, החודלתי את־מותקי, ואת־תנובתי הטובה; והלכתי, לנוע על־העצים.  יב ויאמרו העצים, לגפן:  לכי־את, מולכי עלינו.  יג ותאמר להם, הגפן, החודלתי את־תירושי, המשמח אלוהים ואנשים; והלכתי, לנוע על־העצים.  יד ויאמרו כל־העצים, אל־האטד:  לך אתה, מלוך־עלינו.  טו ויאמר האטד, אל־העצים, אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם, בואו חסו בצילי; ואם־אין--תצא אש מן־האטד, ותאכל את־ארזי הלבנון.  טז ועתה, אם־באמת ובתמים עשיתם, ותמליכו, את־אבימלך; ואם־טובה עשיתם עם־ירובעל ועם־ביתו, ואם־כגמול ידיו עשיתם לו.  יז אשר־נלחם אבי, עליכם; וישלך את־נפשו מנגד, ויצל אתכם מיד מדיין.  יח ואתם קמתם על־בית אבי, היום, ותהרגו את־בניו שבעים איש, על־אבן אחת; ותמליכו את־אבימלך בן־אמתו, על־בעלי שכם, כי אחיכם, הוא.  יט ואם־באמת ובתמים עשיתם עם־ירובעל ועם־ביתו, היום הזה--שמחו, באבימלך, וישמח גם־הוא, בכם.  כ ואם־אין--תצא אש מאבימלך, ותאכל את־בעלי שכם ואת־בית מילוא; ותצא אש מבעלי שכם, ומבית מילוא, ותאכל, את־אבימלך.  כא וינס יותם, ויברח וילך בארה; ויישב שם, מפני אבימלך אחיו.  {פ}

כב וישר אבימלך על־ישראל, שלוש שנים.  כג וישלח אלוהים, רוח רעה, בין אבימלך, ובין בעלי שכם; ויבגדו בעלי־שכם, באבימלך.  כד לבוא, חמס שבעים בני־ירובעל; ודמם, לשום על־אבימלך אחיהם אשר הרג אותם, ועל בעלי שכם, אשר־חיזקו את־ידיו להרוג את־אחיו.  כה וישימו לו בעלי שכם מארבים, על ראשי ההרים, ויגזלו, את כל־אשר־יעבור עליהם בדרך; ויוגד, לאבימלך.  {פ}

כו ויבוא געל בן־עבד, ואחיו, ויעברו, בשכם; ויבטחו־בו, בעלי שכם.  כז וייצאו השדה ויבצרו את־כרמיהם, וידרכו, ויעשו, הילולים; ויבואו, בית אלוהיהם, ויאכלו וישתו, ויקללו את־אבימלך.  כח ויאמר געל בן־עבד, מי־אבימלך ומי־שכם כי נעבדנו--הלוא בן־ירובעל, וזבול פקידו; עבדו, את־אנשי חמור אבי שכם, ומדוע, נעבדנו אנחנו.  כט ומי ייתן את־העם הזה, בידי, ואסירה, את־אבימלך; ויאמר, לאבימלך, רבה צבאך, וצאה.  ל וישמע, זבול שר־העיר, את־דברי, געל בן־עבד; וייחר, אפו.  לא וישלח מלאכים אל־אבימלך, בתורמה לאמור:  הנה געל בן־עבד ואחיו באים שכמה, והנם צרים את־העיר עליך.  לב ועתה קום לילה, אתה והעם אשר־איתך; וארוב, בשדה.  לג והיה בבוקר כזרוח השמש, תשכים ופשטת על־העיר; והנה־הוא והעם אשר־איתו, יוצאים אליך, ועשית לו, כאשר תמצא ידך.  לד ויקם אבימלך וכל־העם אשר־עימו, לילה; ויארבו על־שכם, ארבעה ראשים.  לה וייצא, געל בן־עבד, ויעמוד, פתח שער העיר; ויקם אבימלך והעם אשר־איתו, מן־המארב.  לו וירא־געל, את־העם, ויאמר אל־זבול, הנה־עם יורד מראשי ההרים; ויאמר אליו זבול, את צל ההרים אתה רואה כאנשים.  לז ויוסף עוד געל, לדבר, ויאמר, הנה־עם יורדים מעם טבור הארץ; וראש־אחד בא, מדרך אילון מעוננים.  לח ויאמר אליו זבול, איה איפוא פיך אשר תאמר, מי אבימלך, כי נעבדנו:  הלוא זה העם אשר מאסת בו, צא־נא עתה והילחם בו.  לט וייצא געל, לפני בעלי שכם; ויילחם, באבימלך.  מ וירדפהו אבימלך, וינס מפניו; וייפלו חללים רבים, עד־פתח השער.  מא ויישב אבימלך, בארומה; ויגרש זבול את־געל ואת־אחיו, משבת בשכם.  {ס}

מב ויהי, ממוחרת, וייצא העם, השדה; ויגידו, לאבימלך.  מג וייקח את־העם, ויחצם לשלושה ראשים, ויארוב, בשדה; וירא, והנה העם יוצא מן־העיר, ויקם עליהם, ויכם.  מד ואבימלך, והראשים אשר עימו, פשטו, ויעמדו פתח שער העיר; ושני הראשים, פשטו על־כל־אשר בשדה--ויכום.  מה ואבימלך נלחם בעיר, כול היום ההוא, וילכוד את־העיר, ואת־העם אשר־בה הרג; וייתוץ, את־העיר, ויזרעהא, מלח.  {פ}

מו וישמעו, כל־בעלי מגדל־שכם; ויבואו אל־צריח, בית אל ברית.  מז ויוגד, לאבימלך:  כי התקבצו, כל־בעלי מגדל־שכם.  מח ויעל אבימלך הר־צלמון, הוא וכל־העם אשר־איתו, וייקח אבימלך את־הקרדומות בידו ויכרות שוכת עצים, ויישאהא וישם על־שכמו; ויאמר אל־העם אשר־עימו, מה ראיתם עשיתי--מהרו, עשו כמוני.  מט ויכרתו גם־כל־העם איש שוכו, וילכו אחרי אבימלך וישימו על־הצריח, ויציתו עליהם את־הצריח, באש; וימותו גם כל־אנשי מגדל־שכם, כאלף--איש ואישה.  {פ}

נ וילך אבימלך, אל־תבץ; וייחן בתבץ, וילכדה.  נא ומגדל־עוז, היה בתוך־העיר, וינוסו שמה כל־האנשים והנשים וכול בעלי העיר, ויסגרו בעדם; ויעלו, על־גג המגדל.  נב ויבוא אבימלך עד־המגדל, ויילחם בו; וייגש עד־פתח המגדל, לשורפו באש.  נג ותשלך אישה אחת, פלח רכב--על־ראש אבימלך; ותריץ, את־גולגולתו.  נד ויקרא מהרה אל־הנער נושא כליו, ויאמר לו שלוף חרבך ומותתני--פן־יאמרו לי, אישה הרגתהו; וידקרהו נערו, וימות.  נה ויראו איש־ישראל, כי מת אבימלך; וילכו, איש למקומו.  נו וישב אלוהים, את רעת אבימלך, אשר עשה לאביו, להרוג את־שבעים אחיו.  נז ואת, כל־רעת אנשי שכם, השיב אלוהים, בראשם; ותבוא אליהם, קללת יותם בן־ירובעל.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא