תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק כד

א וידבר יהוה, אל־משה לאמור.  ב צו את־בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית--למאור:  להעלות נר, תמיד.  ג מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד, יערוך אותו אהרון מערב עד־בוקר לפני יהוה--תמיד:  חוקת עולם, לדורותיכם.  ד על המנורה הטהורה, יערוך את־הנרות, לפני יהוה, תמיד.  {פ}

ה ולקחת סולת--ואפית אותה, שתים עשרה חלות; שני, עשרונים, יהיה, החלה האחת.  ו ושמת אותם שתיים מערכות, שש המערכת, על השולחן הטהור, לפני יהוה.  ז ונתת על־המערכת, לבונה זכה; והייתה ללחם לאזכרה, אישה ליהוה.  ח ביום השבת ביום השבת, יערכנו לפני יהוה--תמיד:  מאת בני־ישראל, ברית עולם.  ט והייתה לאהרון ולבניו, ואכלוהו במקום קדוש:  כי קודש קודשים הוא לו, מאישי יהוה--חוק־עולם.  {ס}

י וייצא, בן־אישה ישראלית, והוא בן־איש מצרי, בתוך בני ישראל; ויינצו, במחנה, בן הישראלית, ואיש הישראלי.  יא וייקוב בן־האישה הישראלית את־השם, ויקלל, ויביאו אותו, אל־משה; ושם אימו שלומית בת־דברי, למטה־דן.  יב ויניחוהו, במשמר, לפרוש להם, על־פי יהוה.  {פ}

יג וידבר יהוה, אל־משה לאמור.  יד הוצא את־המקלל, אל־מחוץ למחנה, וסמכו כל־השומעים את־ידיהם, על־ראשו; ורגמו אותו, כל־העדה.  טו ואל־בני ישראל, תדבר לאמור:  איש איש כי־יקלל אלוהיו, ונשא חטאו.  טז ונוקב שם־יהוה מות יומת, רגום ירגמו־בו כל־העדה:  כגר, כאזרח--בנוקבו־שם, יומת.  יז ואיש, כי יכה כל־נפש אדם--מות, יומת.  יח ומכה נפש־בהמה, ישלמנה--נפש, תחת נפש.  יט ואיש, כי־ייתן מום בעמיתו--כאשר עשה, כן ייעשה לו.  כ שבר, תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן--כאשר ייתן מום באדם, כן יינתן בו.  כא ומכה בהמה, ישלמנה; ומכה אדם, יומת.  כב משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה:  כי אני יהוה, אלוהיכם.  כג וידבר משה, אל־בני ישראל, ויוציאו את־המקלל אל־מחוץ למחנה, וירגמו אותו אבן; ובני־ישראל עשו, כאשר ציווה יהוה את־משה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז