תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק יג

א וידבר יהוה, אל־משה ואל־אהרון לאמור.  ב אדם, כי־יהיה בעור־בשרו שאת או־ספחת או בהרת, והיה בעור־בשרו, לנגע צרעת--והובא אל־אהרון הכוהן, או אל־אחד מבניו הכוהנים.  ג וראה הכוהן את־הנגע בעור־הבשר ושיער בנגע הפך לבן, ומראה הנגע עמוק מעור בשרו--נגע צרעת, הוא; וראהו הכוהן, וטימא אותו.  ד ואם־בהרת לבנה היא בעור בשרו, ועמוק אין־מראהא מן־העור, ושערה, לא־הפך לבן--והסגיר הכוהן את־הנגע, שבעת ימים.  ה וראהו הכוהן, ביום השביעי, והנה הנגע עמד בעיניו, לא־פשה הנגע בעור--והסגירו הכוהן שבעת ימים, שנית.  ו וראה הכוהן אותו ביום השביעי, שנית, והנה כהה הנגע, ולא־פשה הנגע בעור--וטיהרו הכוהן מספחת היא, וכיבס בגדיו וטהר.  ז ואם־פשה תפשה המספחת בעור, אחרי היראותו אל־הכוהן לטוהרתו; ונראה שנית, אל־הכוהן.  ח וראה, הכוהן, והנה פשתה המספחת, בעור--וטימאו הכוהן, צרעת היא.  {פ}

ט נגע צרעת, כי תהיה באדם; והובא, אל־הכוהן.  י וראה הכוהן, והנה שאת־לבנה בעור, והיא, הפכה שיער לבן; ומחית בשר חי, בשאת.  יא צרעת נושנת היא בעור בשרו, וטימאו הכוהן:  לא יסגירנו, כי טמא הוא.  יב ואם־פרוח תפרח הצרעת, בעור, וכיסתה הצרעת את כל־עור הנגע, מראשו ועד־רגליו--לכל־מראה, עיני הכוהן.  יג וראה הכוהן, והנה כיסתה הצרעת את־כל־בשרו--וטיהר, את־הנגע:  כולו הפך לבן, טהור הוא.  יד וביום היראות בו בשר חי, יטמא.  טו וראה הכוהן את־הבשר החי, וטימאו:  הבשר החי טמא הוא, צרעת הוא.  טז או כי ישוב הבשר החי, ונהפך ללבן; ובא, אל־הכוהן.  יז וראהו, הכוהן, והנה נהפך הנגע, ללבן--וטיהר הכוהן את־הנגע, טהור הוא.  {פ}

יח ובשר, כי־יהיה בו־בעורו שחין; ונרפא.  יט והיה במקום השחין, שאת לבנה, או בהרת, לבנה אדמדמת; ונראה, אל־הכוהן.  כ וראה הכוהן, והנה מראהא שפל מן־העור, ושיערה, הפך לבן--וטימאו הכוהן נגע־צרעת היא, בשחין פרחה.  כא ואם יראנה הכוהן, והנה אין־בה שיער לבן, ושפלה איננה מן־העור, והיא כהה--והסגירו הכוהן, שבעת ימים.  כב ואם־פשה תפשה, בעור--וטימא הכוהן אותו, נגע היא.  כג ואם־תחתיה תעמוד הבהרת, לא פשתה--צרבת השחין, היא; וטיהרו, הכוהן.  {ס}

כד או בשר, כי־יהיה בעורו מכוות־אש; והייתה מחית המכווה, בהרת לבנה אדמדמת--או לבנה.  כה וראה אותה הכוהן והנה נהפך שיער לבן בבהרת, ומראהא עמוק מן־העור--צרעת היא, במכווה פרחה; וטימא אותו הכוהן, נגע צרעת היא.  כו ואם יראנה הכוהן, והנה אין־בבהרת שיער לבן, ושפלה איננה מן־העור, והיא כהה--והסגירו הכוהן, שבעת ימים.  כז וראהו הכוהן, ביום השביעי:  אם־פשה תפשה, בעור--וטימא הכוהן אותו, נגע צרעת היא.  כח ואם־תחתיה תעמוד הבהרת לא־פשתה בעור, והיא כהה--שאת המכווה, היא; וטיהרו, הכוהן--כי־צרבת המכווה, היא.  {פ}

כט ואיש או אישה, כי־יהיה בו נגע, בראש, או בזקן.  ל וראה הכוהן את־הנגע, והנה מראהו עמוק מן־העור, ובו שיער צהוב, דק--וטימא אותו הכוהן נתק הוא, צרעת הראש או הזקן הוא.  לא וכי־יראה הכוהן את־נגע הנתק, והנה אין־מראהו עמוק מן־העור, ושיער שחור, אין בו--והסגיר הכוהן את־נגע הנתק, שבעת ימים.  לב וראה הכוהן את־הנגע, ביום השביעי, והנה לא־פשה הנתק, ולא־היה בו שיער צהוב; ומראה הנתק, אין עמוק מן־העור.  לג והתגלח--ואת־הנתק, לא יגלח; והסגיר הכוהן את־הנתק שבעת ימים, שנית.  לד וראה הכוהן את־הנתק ביום השביעי, והנה לא־פשה הנתק בעור, ומראהו, איננו עמוק מן־העור--וטיהר אותו הכוהן, וכיבס בגדיו וטהר.  לה ואם־פשה יפשה הנתק, בעור, אחרי, טוהרתו.  לו וראהו, הכוהן, והנה פשה הנתק, בעור--לא־יבקר הכוהן לשיער הצהוב, טמא הוא.  לז ואם־בעיניו עמד הנתק ושיער שחור צמח־בו, נרפא הנתק--טהור הוא; וטיהרו, הכוהן.  {ס}

לח ואיש, או־אישה, כי־יהיה בעור־בשרם, בהרות--בהרות, לבנות.  לט וראה הכוהן, והנה בעור־בשרם בהרות--כהות לבנות:  בוהק הוא פרח בעור, טהור הוא.  {ס}

מ ואיש, כי יימרט ראשו--קירח הוא, טהור הוא.  מא ואם מפאת פניו, יימרט ראשו--גיבח הוא, טהור הוא.  מב וכי־יהיה בקרחת או בגבחת, נגע לבן אדמדם--צרעת פורחת היא, בקרחתו או בגבחתו.  מג וראה אותו הכוהן, והנה שאת־הנגע לבנה אדמדמת, בקרחתו, או בגבחתו--כמראה צרעת, עור בשר.  מד איש־צרוע הוא, טמא הוא; טמא יטמאנו הכוהן, בראשו נגעו.  מה והצרוע אשר־בו הנגע, בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל־שפם, יעטה; וטמא טמא, יקרא.  מו כל־ימי אשר הנגע בו, יטמא--טמא הוא:  בדד יישב, מחוץ למחנה מושבו.  {ס}

מז והבגד, כי־יהיה בו נגע צרעת:  בבגד צמר, או בבגד פשתים.  מח או בשתי או בערב, לפשתים ולצמר; או בעור, או בכל־מלאכת עור.  מט והיה הנגע ירקרק או אדמדם, בבגד או בעור או־בשתי או־בערב או בכל־כלי־עור--נגע צרעת, הוא; והוראה, את־הכוהן.  נ וראה הכוהן, את־הנגע; והסגיר את־הנגע, שבעת ימים.  נא וראה את־הנגע ביום השביעי, כי־פשה הנגע בבגד או־בשתי או־בערב או בעור, לכול אשר־ייעשה העור, למלאכה--צרעת ממארת הנגע, טמא הוא.  נב ושרף את־הבגד או את־השתי או את־הערב, בצמר או בפשתים, או את־כל־כלי העור, אשר־יהיה בו הנגע:  כי־צרעת ממארת היא, באש תישרף.  נג ואם, יראה הכוהן, והנה לא־פשה הנגע, בבגד או בשתי או בערב; או, בכל־כלי־עור.  נד וציווה, הכוהן, וכיבסו, את אשר־בו הנגע; והסגירו שבעת־ימים, שנית.  נה וראה הכוהן אחרי הוכבס את־הנגע, והנה לא־הפך הנגע את־עינו והנגע לא־פשה--טמא הוא, באש תשרפנו:  פחתת היא, בקרחתו או בגבחתו.  נו ואם, ראה הכוהן, והנה כהה הנגע, אחרי הוכבס אותו--וקרע אותו, מן־הבגד או מן־העור, או מן־השתי, או מן־הערב.  נז ואם־תיראה עוד בבגד או־בשתי או־בערב, או בכל־כלי־עור--פורחת, היא:  באש תשרפנו, את אשר־בו הנגע.  נח והבגד או־השתי או־הערב או־כל־כלי העור, אשר תכבס, וסר מהם, הנגע--וכובס שנית, וטהר.  נט זאת תורת נגע־צרעת בגד הצמר או הפשתים, או השתי או הערב, או, כל־כלי־עור--לטהרו, או לטמאו.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז