תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק יג

א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור.  ב אדם, כי-יהיה בעור-בשרו שאת או-ספחת או בהרת, והיה בעור-בשרו, לנגע צרעת--והובא אל-אהרון הכוהן, או אל-אחד מבניו הכוהנים.  ג וראה הכוהן את-הנגע בעור-הבשר ושיער בנגע הפך לבן, ומראה הנגע עמוק מעור בשרו--נגע צרעת, הוא; וראהו הכוהן, וטימא אותו.  ד ואם-בהרת לבנה היא בעור בשרו, ועמוק אין-מראהא מן-העור, ושערה, לא-הפך לבן--והסגיר הכוהן את-הנגע, שבעת ימים.  ה וראהו הכוהן, ביום השביעי, והנה הנגע עמד בעיניו, לא-פשה הנגע בעור--והסגירו הכוהן שבעת ימים, שנית.  ו וראה הכוהן אותו ביום השביעי, שנית, והנה כהה הנגע, ולא-פשה הנגע בעור--וטיהרו הכוהן מספחת היא, וכיבס בגדיו וטהר.  ז ואם-פשה תפשה המספחת בעור, אחרי היראותו אל-הכוהן לטוהרתו; ונראה שנית, אל-הכוהן.  ח וראה, הכוהן, והנה פשתה המספחת, בעור--וטימאו הכוהן, צרעת היא.  {פ}

ט נגע צרעת, כי תהיה באדם; והובא, אל-הכוהן.  י וראה הכוהן, והנה שאת-לבנה בעור, והיא, הפכה שיער לבן; ומחית בשר חי, בשאת.  יא צרעת נושנת היא בעור בשרו, וטימאו הכוהן:  לא יסגירנו, כי טמא הוא.  יב ואם-פרוח תפרח הצרעת, בעור, וכיסתה הצרעת את כל-עור הנגע, מראשו ועד-רגליו--לכל-מראה, עיני הכוהן.  יג וראה הכוהן, והנה כיסתה הצרעת את-כל-בשרו--וטיהר, את-הנגע:  כולו הפך לבן, טהור הוא.  יד וביום היראות בו בשר חי, יטמא.  טו וראה הכוהן את-הבשר החי, וטימאו:  הבשר החי טמא הוא, צרעת הוא.  טז או כי ישוב הבשר החי, ונהפך ללבן; ובא, אל-הכוהן.  יז וראהו, הכוהן, והנה נהפך הנגע, ללבן--וטיהר הכוהן את-הנגע, טהור הוא.  {פ}

יח ובשר, כי-יהיה בו-בעורו שחין; ונרפא.  יט והיה במקום השחין, שאת לבנה, או בהרת, לבנה אדמדמת; ונראה, אל-הכוהן.  כ וראה הכוהן, והנה מראהא שפל מן-העור, ושיערה, הפך לבן--וטימאו הכוהן נגע-צרעת היא, בשחין פרחה.  כא ואם יראנה הכוהן, והנה אין-בה שיער לבן, ושפלה איננה מן-העור, והיא כהה--והסגירו הכוהן, שבעת ימים.  כב ואם-פשה תפשה, בעור--וטימא הכוהן אותו, נגע היא.  כג ואם-תחתיה תעמוד הבהרת, לא פשתה--צרבת השחין, היא; וטיהרו, הכוהן.  {ס}

כד או בשר, כי-יהיה בעורו מכוות-אש; והייתה מחית המכווה, בהרת לבנה אדמדמת--או לבנה.  כה וראה אותה הכוהן והנה נהפך שיער לבן בבהרת, ומראהא עמוק מן-העור--צרעת היא, במכווה פרחה; וטימא אותו הכוהן, נגע צרעת היא.  כו ואם יראנה הכוהן, והנה אין-בבהרת שיער לבן, ושפלה איננה מן-העור, והיא כהה--והסגירו הכוהן, שבעת ימים.  כז וראהו הכוהן, ביום השביעי:  אם-פשה תפשה, בעור--וטימא הכוהן אותו, נגע צרעת היא.  כח ואם-תחתיה תעמוד הבהרת לא-פשתה בעור, והיא כהה--שאת המכווה, היא; וטיהרו, הכוהן--כי-צרבת המכווה, היא.  {פ}

כט ואיש או אישה, כי-יהיה בו נגע, בראש, או בזקן.  ל וראה הכוהן את-הנגע, והנה מראהו עמוק מן-העור, ובו שיער צהוב, דק--וטימא אותו הכוהן נתק הוא, צרעת הראש או הזקן הוא.  לא וכי-יראה הכוהן את-נגע הנתק, והנה אין-מראהו עמוק מן-העור, ושיער שחור, אין בו--והסגיר הכוהן את-נגע הנתק, שבעת ימים.  לב וראה הכוהן את-הנגע, ביום השביעי, והנה לא-פשה הנתק, ולא-היה בו שיער צהוב; ומראה הנתק, אין עמוק מן-העור.  לג והתגלח--ואת-הנתק, לא יגלח; והסגיר הכוהן את-הנתק שבעת ימים, שנית.  לד וראה הכוהן את-הנתק ביום השביעי, והנה לא-פשה הנתק בעור, ומראהו, איננו עמוק מן-העור--וטיהר אותו הכוהן, וכיבס בגדיו וטהר.  לה ואם-פשה יפשה הנתק, בעור, אחרי, טוהרתו.  לו וראהו, הכוהן, והנה פשה הנתק, בעור--לא-יבקר הכוהן לשיער הצהוב, טמא הוא.  לז ואם-בעיניו עמד הנתק ושיער שחור צמח-בו, נרפא הנתק--טהור הוא; וטיהרו, הכוהן.  {ס}

לח ואיש, או-אישה, כי-יהיה בעור-בשרם, בהרות--בהרות, לבנות.  לט וראה הכוהן, והנה בעור-בשרם בהרות--כהות לבנות:  בוהק הוא פרח בעור, טהור הוא.  {ס}

מ ואיש, כי יימרט ראשו--קירח הוא, טהור הוא.  מא ואם מפאת פניו, יימרט ראשו--גיבח הוא, טהור הוא.  מב וכי-יהיה בקרחת או בגבחת, נגע לבן אדמדם--צרעת פורחת היא, בקרחתו או בגבחתו.  מג וראה אותו הכוהן, והנה שאת-הנגע לבנה אדמדמת, בקרחתו, או בגבחתו--כמראה צרעת, עור בשר.  מד איש-צרוע הוא, טמא הוא; טמא יטמאנו הכוהן, בראשו נגעו.  מה והצרוע אשר-בו הנגע, בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל-שפם, יעטה; וטמא טמא, יקרא.  מו כל-ימי אשר הנגע בו, יטמא--טמא הוא:  בדד יישב, מחוץ למחנה מושבו.  {ס}

מז והבגד, כי-יהיה בו נגע צרעת:  בבגד צמר, או בבגד פשתים.  מח או בשתי או בערב, לפשתים ולצמר; או בעור, או בכל-מלאכת עור.  מט והיה הנגע ירקרק או אדמדם, בבגד או בעור או-בשתי או-בערב או בכל-כלי-עור--נגע צרעת, הוא; והוראה, את-הכוהן.  נ וראה הכוהן, את-הנגע; והסגיר את-הנגע, שבעת ימים.  נא וראה את-הנגע ביום השביעי, כי-פשה הנגע בבגד או-בשתי או-בערב או בעור, לכול אשר-ייעשה העור, למלאכה--צרעת ממארת הנגע, טמא הוא.  נב ושרף את-הבגד או את-השתי או את-הערב, בצמר או בפשתים, או את-כל-כלי העור, אשר-יהיה בו הנגע:  כי-צרעת ממארת היא, באש תישרף.  נג ואם, יראה הכוהן, והנה לא-פשה הנגע, בבגד או בשתי או בערב; או, בכל-כלי-עור.  נד וציווה, הכוהן, וכיבסו, את אשר-בו הנגע; והסגירו שבעת-ימים, שנית.  נה וראה הכוהן אחרי הוכבס את-הנגע, והנה לא-הפך הנגע את-עינו והנגע לא-פשה--טמא הוא, באש תשרפנו:  פחתת היא, בקרחתו או בגבחתו.  נו ואם, ראה הכוהן, והנה כהה הנגע, אחרי הוכבס אותו--וקרע אותו, מן-הבגד או מן-העור, או מן-השתי, או מן-הערב.  נז ואם-תיראה עוד בבגד או-בשתי או-בערב, או בכל-כלי-עור--פורחת, היא:  באש תשרפנו, את אשר-בו הנגע.  נח והבגד או-השתי או-הערב או-כל-כלי העור, אשר תכבס, וסר מהם, הנגע--וכובס שנית, וטהר.  נט זאת תורת נגע-צרעת בגד הצמר או הפשתים, או השתי או הערב, או, כל-כלי-עור--לטהרו, או לטמאו.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז