תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק כב

א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  ב דבר אל-אהרון ואל-בניו, ויינזרו מקודשי בני-ישראל, ולא יחללו, את-שם קודשי--אשר הם מקדישים לי, אני יהוה.  ג אמור אליהם, לדורותיכם כל-איש אשר-יקרב מכל-זרעכם אל-הקודשים אשר יקדישו בני-ישראל ליהוה, וטומאתו, עליו:  ונכרתה הנפש ההיא, מלפניי--אני יהוה.  ד איש איש מזרע אהרון, והוא צרוע או זב--בקודשים לא יאכל, עד אשר יטהר; והנוגע, בכל-טמא-נפש, או איש, אשר-תצא ממנו שכבת-זרע.  ה או-איש אשר ייגע, בכל-שרץ אשר יטמא-לו; או באדם אשר יטמא-לו, לכול טומאתו.  ו נפש אשר תיגע-בו, וטמאה עד-הערב; ולא יאכל מן-הקודשים, כי אם-רחץ בשרו במים.  ז ובא השמש, וטהר; ואחר יאכל מן-הקודשים, כי לחמו הוא.  ח נבילה וטריפה לא יאכל, לטומאה-בה:  אני, יהוה.  ט ושמרו את-משמרתי, ולא-ישאו עליו חטא, ומתו בו, כי יחללוהו:  אני יהוה, מקדשם.  י וכל-זר, לא-יאכל קודש; תושב כוהן ושכיר, לא-יאכל קודש.  יא וכוהן, כי-יקנה נפש קניין כספו--הוא, יאכל בו; ויליד ביתו, הם יאכלו בלחמו.  יב ובת-כוהן--כי תהיה, לאיש זר:  היא, בתרומת הקודשים לא תאכל.  יג ובת-כוהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה--ושבה אל-בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל-זר, לא-יאכל בו.  יד ואיש, כי-יאכל קודש בשגגה--ויסף חמישיתו עליו, ונתן לכוהן את-הקודש.  טו ולא יחללו, את-קודשי בני ישראל--את אשר-ירימו, ליהוה.  טז והשיאו אותם עוון אשמה, באוכלם את-קודשיהם:  כי אני יהוה, מקדשם.  {פ}

יז וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  יח דבר אל-אהרון ואל-בניו, ואל כל-בני ישראל, ואמרת, אליהם:  איש איש מבית ישראל ומן-הגר בישראל, אשר יקריב קרבנו לכל-נדריהם ולכל-נדבותם, אשר-יקריבו ליהוה, לעולה.  יט לרצונכם:  תמים זכר--בבקר, בכשבים ובעיזים.  כ כול אשר-בו מום, לא תקריבו:  כי-לא לרצון, יהיה לכם.  כא ואיש, כי-יקריב זבח-שלמים ליהוה, לפלא-נדר או לנדבה, בבקר או בצאן--תמים יהיה לרצון, כל-מום לא יהיה-בו.  כב עוורת או שבור או-חרוץ או-יבלת, או גרב או ילפת--לא-תקריבו אלה, ליהוה; ואישה, לא-תיתנו מהם על-המזבח--ליהוה.  כג ושור ושה, שרוע וקלוט--נדבה תעשה אותו, ולנדר לא יירצה.  כד ומעוך וכתות ונתוק וכרות, לא תקריבו ליהוה; ובארצכם, לא תעשו.  כה ומיד בן-נכר, לא תקריבו את-לחם אלוהיכם--מכל-אלה:  כי מושחתם בהם מום בם, לא יירצו לכם.  {ס}

כו וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  כז שור או-כשב או-עז כי ייוולד, והיה שבעת ימים תחת אימו; ומיום השמיני, והלאה, יירצה, לקרבן אישה ליהוה.  כח ושור, או-שה--אותו ואת-בנו, לא תשחטו ביום אחד.  כט וכי-תזבחו זבח-תודה, ליהוה--לרצונכם, תזבחו.  ל ביום ההוא ייאכל, לא-תותירו ממנו עד-בוקר:  אני, יהוה.  לא ושמרתם, מצוותיי, ועשיתם, אותם:  אני, יהוה.  לב ולא תחללו, את-שם קודשי, ונקדשתי, בתוך בני ישראל:  אני יהוה, מקדשכם.  לג המוציא אתכם מארץ מצריים, להיות לכם לאלוהים:  אני, יהוה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז