תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק כב

א וידבר יהוה, אל־משה לאמור.  ב דבר אל־אהרון ואל־בניו, ויינזרו מקודשי בני־ישראל, ולא יחללו, את־שם קודשי--אשר הם מקדישים לי, אני יהוה.  ג אמור אליהם, לדורותיכם כל־איש אשר־יקרב מכל־זרעכם אל־הקודשים אשר יקדישו בני־ישראל ליהוה, וטומאתו, עליו:  ונכרתה הנפש ההיא, מלפניי--אני יהוה.  ד איש איש מזרע אהרון, והוא צרוע או זב--בקודשים לא יאכל, עד אשר יטהר; והנוגע, בכל־טמא־נפש, או איש, אשר־תצא ממנו שכבת־זרע.  ה או־איש אשר ייגע, בכל־שרץ אשר יטמא־לו; או באדם אשר יטמא־לו, לכול טומאתו.  ו נפש אשר תיגע־בו, וטמאה עד־הערב; ולא יאכל מן־הקודשים, כי אם־רחץ בשרו במים.  ז ובא השמש, וטהר; ואחר יאכל מן־הקודשים, כי לחמו הוא.  ח נבילה וטריפה לא יאכל, לטומאה־בה:  אני, יהוה.  ט ושמרו את־משמרתי, ולא־ישאו עליו חטא, ומתו בו, כי יחללוהו:  אני יהוה, מקדשם.  י וכל־זר, לא־יאכל קודש; תושב כוהן ושכיר, לא־יאכל קודש.  יא וכוהן, כי־יקנה נפש קניין כספו--הוא, יאכל בו; ויליד ביתו, הם יאכלו בלחמו.  יב ובת־כוהן--כי תהיה, לאיש זר:  היא, בתרומת הקודשים לא תאכל.  יג ובת־כוהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה--ושבה אל־בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל־זר, לא־יאכל בו.  יד ואיש, כי־יאכל קודש בשגגה--ויסף חמישיתו עליו, ונתן לכוהן את־הקודש.  טו ולא יחללו, את־קודשי בני ישראל--את אשר־ירימו, ליהוה.  טז והשיאו אותם עוון אשמה, באוכלם את־קודשיהם:  כי אני יהוה, מקדשם.  {פ}

יז וידבר יהוה, אל־משה לאמור.  יח דבר אל־אהרון ואל־בניו, ואל כל־בני ישראל, ואמרת, אליהם:  איש איש מבית ישראל ומן־הגר בישראל, אשר יקריב קרבנו לכל־נדריהם ולכל־נדבותם, אשר־יקריבו ליהוה, לעולה.  יט לרצונכם:  תמים זכר--בבקר, בכשבים ובעיזים.  כ כול אשר־בו מום, לא תקריבו:  כי־לא לרצון, יהיה לכם.  כא ואיש, כי־יקריב זבח־שלמים ליהוה, לפלא־נדר או לנדבה, בבקר או בצאן--תמים יהיה לרצון, כל־מום לא יהיה־בו.  כב עוורת או שבור או־חרוץ או־יבלת, או גרב או ילפת--לא־תקריבו אלה, ליהוה; ואישה, לא־תיתנו מהם על־המזבח--ליהוה.  כג ושור ושה, שרוע וקלוט--נדבה תעשה אותו, ולנדר לא יירצה.  כד ומעוך וכתות ונתוק וכרות, לא תקריבו ליהוה; ובארצכם, לא תעשו.  כה ומיד בן־נכר, לא תקריבו את־לחם אלוהיכם--מכל־אלה:  כי מושחתם בהם מום בם, לא יירצו לכם.  {ס}

כו וידבר יהוה, אל־משה לאמור.  כז שור או־כשב או־עז כי ייוולד, והיה שבעת ימים תחת אימו; ומיום השמיני, והלאה, יירצה, לקרבן אישה ליהוה.  כח ושור, או־שה--אותו ואת־בנו, לא תשחטו ביום אחד.  כט וכי־תזבחו זבח־תודה, ליהוה--לרצונכם, תזבחו.  ל ביום ההוא ייאכל, לא־תותירו ממנו עד־בוקר:  אני, יהוה.  לא ושמרתם, מצוותיי, ועשיתם, אותם:  אני, יהוה.  לב ולא תחללו, את־שם קודשי, ונקדשתי, בתוך בני ישראל:  אני יהוה, מקדשכם.  לג המוציא אתכם מארץ מצריים, להיות לכם לאלוהים:  אני, יהוה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז