תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק כה

א וידבר יהוה אל-משה, בהר סיניי לאמור.  ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם, כי תבואו אל-הארץ, אשר אני נותן לכם--ושבתה הארץ, שבת ליהוה.  ג שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמור כרמך; ואספת, את-תבואתה.  ד ובשנה השביעית, שבת שבתון יהיה לארץ--שבת, ליהוה:  שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמור.  ה את ספיח קצירך לא תקצור, ואת-עינבי נזיריך לא תבצור:  שנת שבתון, יהיה לארץ.  ו והייתה שבת הארץ לכם, לאוכלה--לך, ולעבדך ולאמתך; ולשכירך, ולתושבך, הגרים, עימך.  ז ולבהמתך--ולחיה, אשר בארצך:  תהיה כל-תבואתה, לאכול.  {ס}

ח וספרת לך, שבע שבתות שנים--שבע שנים, שבע פעמים; והיו לך, ימי שבע שבתות השנים, תשע וארבעים, שנה.  ט והעברת שופר תרועה, בחודש השביעי, בעשור, לחודש; ביום, הכיפורים, תעבירו שופר, בכל-ארצכם.  י וקידשתם, את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ, לכל-יושביה; יובל היא, תהיה לכם, ושבתם איש אל-אחוזתו, ואיש אל-משפחתו תשובו.  יא יובל היא, שנת החמישים שנה--תהיה לכם; לא תזרעו--ולא תקצרו את-ספיחיה, ולא תבצרו את-נזיריה.  יב כי יובל היא, קודש תהיה לכם; מן-השדה--תאכלו, את-תבואתה.  יג בשנת היובל, הזאת, תשובו, איש אל-אחוזתו.  יד וכי-תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך--אל-תונו, איש את-אחיו.  טו במספר שנים אחר היובל, תקנה מאת עמיתך; במספר שני-תבואות, ימכור-לך.  טז לפי רוב השנים, תרבה מקנתו, ולפי מעוט השנים, תמעיט מקנתו:  כי מספר תבואות, הוא מוכר לך.  יז ולא תונו איש את-עמיתו, ויראת מאלוהיך:  כי אני יהוה, אלוהיכם.  יח ועשיתם, את-חוקותיי, ואת-משפטיי תשמרו, ועשיתם אותם--וישבתם על-הארץ, לבטח.  יט ונתנה הארץ פרייה, ואכלתם לשובע; וישבתם לבטח, עליה.  כ וכי תאמרו, מה-נאכל בשנה השביעית:  הן לא נזרע, ולא נאסוף את-תבואתנו.  כא וציוויתי את-ברכתי לכם, בשנה השישית; ועשת, את-התבואה, לשלוש, השנים.  כב וזרעתם, את השנה השמינית, ואכלתם, מן-התבואה ישן; עד השנה התשיעית, עד-בוא תבואתה--תאכלו, ישן.  כג והארץ, לא תימכר לצמיתות--כי-לי, הארץ:  כי-גרים ותושבים אתם, עימדי.  כד ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ.  {ס}

כה כי-ימוך אחיך, ומכר מאחוזתו--ובא גואלו, הקרוב אליו, וגאל, את ממכר אחיו.  כו ואיש, כי לא יהיה-לו גואל, והשיגה ידו, ומצא כדי גאולתו.  כז וחישב, את-שני ממכרו, והשיב את-העודף, לאיש אשר מכר-לו; ושב, לאחוזתו.  כח ואם לא-מצאה ידו, די השיב לו--והיה ממכרו ביד הקונה אותו, עד שנת היובל; ויצא, ביובל, ושב, לאחוזתו.  {ס}

כט ואיש, כי-ימכור בית-מושב עיר חומה--והייתה גאולתו, עד-תום שנת ממכרו:  ימים, תהיה גאולתו.  ל ואם לא-ייגאל, עד-מלאות לו שנה תמימה--וקם הבית אשר-בעיר אשר-לו חומה לצמיתות לקונה אותו, לדורותיו:  לא ייצא, ביובל.  לא ובתי החצרים, אשר אין-להם חומה סביב--על-שדה הארץ, ייחשב:  גאולה, תהיה-לו, וביובל, ייצא.  לב וערי, הלויים--בתי, ערי אחוזתם:  גאולת עולם, תהיה ללויים.  לג ואשר יגאל מן-הלויים, ויצא ממכר-בית ועיר אחוזתו ביובל:  כי בתי ערי הלויים, היא אחוזתם, בתוך, בני ישראל.  לד ושדה מגרש עריהם, לא יימכר:  כי-אחוזת עולם הוא, להם.  {ס}

לה וכי-ימוך אחיך, ומטה ידו עימך--והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך.  לו אל-תיקח מאיתו נשך ותרבית, ויראת מאלוהיך; וחי אחיך, עימך.  לז את-כספך--לא-תיתן לו, בנשך; ובמרבית, לא-תיתן אוכלך.  לח אני, יהוה אלוהיכם, אשר-הוצאתי אתכם, מארץ מצריים--לתת לכם את-ארץ כנען, להיות לכם לאלוהים.  {ס}

לט וכי-ימוך אחיך עימך, ונמכר-לך--לא-תעבוד בו, עבודת עבד.  מ כשכיר כתושב, יהיה עימך; עד-שנת היובל, יעבוד עימך.  מא ויצא, מעימך--הוא, ובניו עימו; ושב, אל-משפחתו, ואל-אחוזת אבותיו, ישוב.  מב כי-עבדיי הם, אשר-הוצאתי אותם מארץ מצריים; לא יימכרו, ממכרת עבד.  מג לא-תרדה בו, בפרך; ויראת, מאלוהיך.  מד ועבדך ואמתך, אשר יהיו-לך:  מאת הגויים, אשר סביבותיכם--מהם תקנו, עבד ואמה.  מה וגם מבני התושבים הגרים עימכם, מהם תקנו, וממשפחתם אשר עימכם, אשר הולידו בארצכם; והיו לכם, לאחוזה.  מו והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, לרשת אחוזה--לעולם, בהם תעבודו; ובאחיכם בני-ישראל איש באחיו, לא-תרדה בו בפרך.  {ס}

מז וכי תשיג, יד גר ותושב עימך, ומך אחיך, עימו; ונמכר, לגר תושב עימך, או לעקר, משפחת גר.  מח אחרי נמכר, גאולה תהיה-לו:  אחד מאחיו, יגאלנו.  מט או-דודו או בן-דודו, יגאלנו, או-משאר בשרו ממשפחתו, יגאלנו; או-השיגה ידו, ונגאל.  נ וחישב, עם-קונהו, משנת הימכרו לו, עד שנת היובל; והיה כסף ממכרו, במספר שנים, כימי שכיר, יהיה עימו.  נא אם-עוד רבות, בשנים--לפיהן ישיב גאולתו, מכסף מקנתו.  נב ואם-מעט נשאר בשנים, עד-שנת היובל--וחישב-לו; כפי שניו, ישיב את-גאולתו.  נג כשכיר שנה בשנה, יהיה עימו; לא-ירדנו בפרך, לעיניך.  נד ואם-לא ייגאל, באלה--ויצא בשנת היובל, הוא ובניו עימו.  נה כי-לי בני-ישראל, עבדים--עבדיי הם, אשר-הוצאתי אותם מארץ מצריים:  אני, יהוה אלוהיכם.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז