תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק כה

א וידבר יהוה אל־משה, בהר סיניי לאמור.  ב דבר אל־בני ישראל, ואמרת אליהם, כי תבואו אל־הארץ, אשר אני נותן לכם--ושבתה הארץ, שבת ליהוה.  ג שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמור כרמך; ואספת, את־תבואתה.  ד ובשנה השביעית, שבת שבתון יהיה לארץ--שבת, ליהוה:  שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמור.  ה את ספיח קצירך לא תקצור, ואת־עינבי נזיריך לא תבצור:  שנת שבתון, יהיה לארץ.  ו והייתה שבת הארץ לכם, לאוכלה--לך, ולעבדך ולאמתך; ולשכירך, ולתושבך, הגרים, עימך.  ז ולבהמתך--ולחיה, אשר בארצך:  תהיה כל־תבואתה, לאכול.  {ס}

ח וספרת לך, שבע שבתות שנים--שבע שנים, שבע פעמים; והיו לך, ימי שבע שבתות השנים, תשע וארבעים, שנה.  ט והעברת שופר תרועה, בחודש השביעי, בעשור, לחודש; ביום, הכיפורים, תעבירו שופר, בכל־ארצכם.  י וקידשתם, את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ, לכל־יושביה; יובל היא, תהיה לכם, ושבתם איש אל־אחוזתו, ואיש אל־משפחתו תשובו.  יא יובל היא, שנת החמישים שנה--תהיה לכם; לא תזרעו--ולא תקצרו את־ספיחיה, ולא תבצרו את־נזיריה.  יב כי יובל היא, קודש תהיה לכם; מן־השדה--תאכלו, את־תבואתה.  יג בשנת היובל, הזאת, תשובו, איש אל־אחוזתו.  יד וכי־תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך--אל־תונו, איש את־אחיו.  טו במספר שנים אחר היובל, תקנה מאת עמיתך; במספר שני־תבואות, ימכור־לך.  טז לפי רוב השנים, תרבה מקנתו, ולפי מעוט השנים, תמעיט מקנתו:  כי מספר תבואות, הוא מוכר לך.  יז ולא תונו איש את־עמיתו, ויראת מאלוהיך:  כי אני יהוה, אלוהיכם.  יח ועשיתם, את־חוקותיי, ואת־משפטיי תשמרו, ועשיתם אותם--וישבתם על־הארץ, לבטח.  יט ונתנה הארץ פרייה, ואכלתם לשובע; וישבתם לבטח, עליה.  כ וכי תאמרו, מה־נאכל בשנה השביעית:  הן לא נזרע, ולא נאסוף את־תבואתנו.  כא וציוויתי את־ברכתי לכם, בשנה השישית; ועשת, את־התבואה, לשלוש, השנים.  כב וזרעתם, את השנה השמינית, ואכלתם, מן־התבואה ישן; עד השנה התשיעית, עד־בוא תבואתה--תאכלו, ישן.  כג והארץ, לא תימכר לצמיתות--כי־לי, הארץ:  כי־גרים ותושבים אתם, עימדי.  כד ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ.  {ס}

כה כי־ימוך אחיך, ומכר מאחוזתו--ובא גואלו, הקרוב אליו, וגאל, את ממכר אחיו.  כו ואיש, כי לא יהיה־לו גואל, והשיגה ידו, ומצא כדי גאולתו.  כז וחישב, את־שני ממכרו, והשיב את־העודף, לאיש אשר מכר־לו; ושב, לאחוזתו.  כח ואם לא־מצאה ידו, די השיב לו--והיה ממכרו ביד הקונה אותו, עד שנת היובל; ויצא, ביובל, ושב, לאחוזתו.  {ס}

כט ואיש, כי־ימכור בית־מושב עיר חומה--והייתה גאולתו, עד־תום שנת ממכרו:  ימים, תהיה גאולתו.  ל ואם לא־ייגאל, עד־מלאות לו שנה תמימה--וקם הבית אשר־בעיר אשר־לו חומה לצמיתות לקונה אותו, לדורותיו:  לא ייצא, ביובל.  לא ובתי החצרים, אשר אין־להם חומה סביב--על־שדה הארץ, ייחשב:  גאולה, תהיה־לו, וביובל, ייצא.  לב וערי, הלויים--בתי, ערי אחוזתם:  גאולת עולם, תהיה ללויים.  לג ואשר יגאל מן־הלויים, ויצא ממכר־בית ועיר אחוזתו ביובל:  כי בתי ערי הלויים, היא אחוזתם, בתוך, בני ישראל.  לד ושדה מגרש עריהם, לא יימכר:  כי־אחוזת עולם הוא, להם.  {ס}

לה וכי־ימוך אחיך, ומטה ידו עימך--והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך.  לו אל־תיקח מאיתו נשך ותרבית, ויראת מאלוהיך; וחי אחיך, עימך.  לז את־כספך--לא־תיתן לו, בנשך; ובמרבית, לא־תיתן אוכלך.  לח אני, יהוה אלוהיכם, אשר־הוצאתי אתכם, מארץ מצריים--לתת לכם את־ארץ כנען, להיות לכם לאלוהים.  {ס}

לט וכי־ימוך אחיך עימך, ונמכר־לך--לא־תעבוד בו, עבודת עבד.  מ כשכיר כתושב, יהיה עימך; עד־שנת היובל, יעבוד עימך.  מא ויצא, מעימך--הוא, ובניו עימו; ושב, אל־משפחתו, ואל־אחוזת אבותיו, ישוב.  מב כי־עבדיי הם, אשר־הוצאתי אותם מארץ מצריים; לא יימכרו, ממכרת עבד.  מג לא־תרדה בו, בפרך; ויראת, מאלוהיך.  מד ועבדך ואמתך, אשר יהיו־לך:  מאת הגויים, אשר סביבותיכם--מהם תקנו, עבד ואמה.  מה וגם מבני התושבים הגרים עימכם, מהם תקנו, וממשפחתם אשר עימכם, אשר הולידו בארצכם; והיו לכם, לאחוזה.  מו והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, לרשת אחוזה--לעולם, בהם תעבודו; ובאחיכם בני־ישראל איש באחיו, לא־תרדה בו בפרך.  {ס}

מז וכי תשיג, יד גר ותושב עימך, ומך אחיך, עימו; ונמכר, לגר תושב עימך, או לעקר, משפחת גר.  מח אחרי נמכר, גאולה תהיה־לו:  אחד מאחיו, יגאלנו.  מט או־דודו או בן־דודו, יגאלנו, או־משאר בשרו ממשפחתו, יגאלנו; או־השיגה ידו, ונגאל.  נ וחישב, עם־קונהו, משנת הימכרו לו, עד שנת היובל; והיה כסף ממכרו, במספר שנים, כימי שכיר, יהיה עימו.  נא אם־עוד רבות, בשנים--לפיהן ישיב גאולתו, מכסף מקנתו.  נב ואם־מעט נשאר בשנים, עד־שנת היובל--וחישב־לו; כפי שניו, ישיב את־גאולתו.  נג כשכיר שנה בשנה, יהיה עימו; לא־ירדנו בפרך, לעיניך.  נד ואם־לא ייגאל, באלה--ויצא בשנת היובל, הוא ובניו עימו.  נה כי־לי בני־ישראל, עבדים--עבדיי הם, אשר־הוצאתי אותם מארץ מצריים:  אני, יהוה אלוהיכם.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז