תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק ה

א ונפש כי-תחטא, ושמעה קול אלה, והוא עד, או ראה או ידע; אם-לא יגיד, ונשא עוונו.  ב או נפש, אשר תיגע בכל-דבר טמא, או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה, או בנבלת שרץ טמא; ונעלם ממנו, והוא טמא ואשם.  ג או כי ייגע, בטומאת אדם, לכול טומאתו, אשר יטמא בה; ונעלם ממנו, והוא ידע ואשם.  ד או נפש כי תישבע לבטא בשפתיים להרע או להיטיב, לכול אשר יבטא האדם בשבועה--ונעלם ממנו; והוא-ידע ואשם, לאחת מאלה.  ה והיה כי-יאשם, לאחת מאלה:  והתוודה--אשר חטא, עליה.  ו והביא את-אשמו ליהוה על חטאתו אשר חטא נקבה מן-הצאן כשבה, או-שעירת עיזים--לחטאת; וכיפר עליו הכוהן, מחטאתו.  ז ואם-לא תגיע ידו, די שה--והביא את-אשמו אשר חטא שתי תורים או-שני בני-יונה, ליהוה:  אחד לחטאת, ואחד לעולה.  ח והביא אותם אל-הכוהן, והקריב את-אשר לחטאת ראשונה; ומלק את-ראשו ממול עורפו, ולא יבדיל.  ט והזה מדם החטאת, על-קיר המזבח, והנשאר בדם, יימצה אל-יסוד המזבח; חטאת, הוא.  י ואת-השני יעשה עולה, כמשפט; וכיפר עליו הכוהן מחטאתו אשר-חטא, ונסלח לו.  {ס}

יא ואם-לא תשיג ידו לשתי תורים, או לשני בני-יונה--והביא את-קרבנו אשר חטא עשירית האיפה סולת, לחטאת; לא-ישים עליה שמן, ולא-ייתן עליה לבונה--כי חטאת, היא.  יב והביאה, אל-הכוהן, וקמץ הכוהן ממנה מלוא קומצו את-אזכרתה והקטיר המזבחה, על אישי יהוה; חטאת, היא.  יג וכיפר עליו הכוהן על-חטאתו אשר-חטא, מאחת מאלה--ונסלח לו; והייתה לכוהן, כמנחה.  {ס}

יד וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  טו נפש, כי-תמעול מעל, וחטאה בשגגה, מקודשי יהוה:  והביא את-אשמו ליהוה איל תמים מן-הצאן, בערכך כסף-שקלים בשקל-הקודש--לאשם.  טז ואת אשר חטא מן-הקודש ישלם, ואת-חמישיתו יוסף עליו, ונתן אותו, לכוהן; והכוהן, יכפר עליו באיל האשם--ונסלח לו.  {פ}

יז ואם-נפש, כי תחטא, ועשתה אחת מכל-מצוות יהוה, אשר לא תיעשינה; ולא-ידע ואשם, ונשא עוונו.  יח והביא איל תמים מן-הצאן, בערכך לאשם--אל-הכוהן; וכיפר עליו הכוהן על שגגתו אשר-שגג, והוא לא-ידע--ונסלח לו.  יט אשם, הוא:  אשום אשם, ליהוה.  {פ}

כ וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  כא נפש כי תחטא, ומעלה מעל ביהוה; וכיחש בעמיתו בפיקדון, או-בתשומת יד או בגזל, או, עשק את-עמיתו.  כב או-מצא אבידה וכיחש בה, ונשבע על-שקר; על-אחת, מכול אשר-יעשה האדם--לחטוא בהנה.  כג והיה, כי-יחטא ואשם--והשיב את-הגזילה אשר גזל או את-העושק אשר עשק, או את-הפיקדון אשר הופקד איתו; או את-האבידה, אשר מצא.  כד או מכול אשר-יישבע עליו, לשקר--ושילם אותו בראשו, וחמישיתיו יוסף עליו:  לאשר הוא לו ייתננו, ביום אשמתו.  כה ואת-אשמו יביא, ליהוה, איל תמים מן-הצאן בערכך לאשם, אל-הכוהן.  כו וכיפר עליו הכוהן לפני יהוה, ונסלח לו, על-אחת מכול אשר-יעשה, לאשמה בה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז