תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק ה

א ונפש כי־תחטא, ושמעה קול אלה, והוא עד, או ראה או ידע; אם־לא יגיד, ונשא עוונו.  ב או נפש, אשר תיגע בכל־דבר טמא, או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה, או בנבלת שרץ טמא; ונעלם ממנו, והוא טמא ואשם.  ג או כי ייגע, בטומאת אדם, לכול טומאתו, אשר יטמא בה; ונעלם ממנו, והוא ידע ואשם.  ד או נפש כי תישבע לבטא בשפתיים להרע או להיטיב, לכול אשר יבטא האדם בשבועה--ונעלם ממנו; והוא־ידע ואשם, לאחת מאלה.  ה והיה כי־יאשם, לאחת מאלה:  והתוודה--אשר חטא, עליה.  ו והביא את־אשמו ליהוה על חטאתו אשר חטא נקבה מן־הצאן כשבה, או־שעירת עיזים--לחטאת; וכיפר עליו הכוהן, מחטאתו.  ז ואם־לא תגיע ידו, די שה--והביא את־אשמו אשר חטא שתי תורים או־שני בני־יונה, ליהוה:  אחד לחטאת, ואחד לעולה.  ח והביא אותם אל־הכוהן, והקריב את־אשר לחטאת ראשונה; ומלק את־ראשו ממול עורפו, ולא יבדיל.  ט והזה מדם החטאת, על־קיר המזבח, והנשאר בדם, יימצה אל־יסוד המזבח; חטאת, הוא.  י ואת־השני יעשה עולה, כמשפט; וכיפר עליו הכוהן מחטאתו אשר־חטא, ונסלח לו.  {ס}

יא ואם־לא תשיג ידו לשתי תורים, או לשני בני־יונה--והביא את־קרבנו אשר חטא עשירית האיפה סולת, לחטאת; לא־ישים עליה שמן, ולא־ייתן עליה לבונה--כי חטאת, היא.  יב והביאה, אל־הכוהן, וקמץ הכוהן ממנה מלוא קומצו את־אזכרתה והקטיר המזבחה, על אישי יהוה; חטאת, היא.  יג וכיפר עליו הכוהן על־חטאתו אשר־חטא, מאחת מאלה--ונסלח לו; והייתה לכוהן, כמנחה.  {ס}

יד וידבר יהוה, אל־משה לאמור.  טו נפש, כי־תמעול מעל, וחטאה בשגגה, מקודשי יהוה:  והביא את־אשמו ליהוה איל תמים מן־הצאן, בערכך כסף־שקלים בשקל־הקודש--לאשם.  טז ואת אשר חטא מן־הקודש ישלם, ואת־חמישיתו יוסף עליו, ונתן אותו, לכוהן; והכוהן, יכפר עליו באיל האשם--ונסלח לו.  {פ}

יז ואם־נפש, כי תחטא, ועשתה אחת מכל־מצוות יהוה, אשר לא תיעשינה; ולא־ידע ואשם, ונשא עוונו.  יח והביא איל תמים מן־הצאן, בערכך לאשם--אל־הכוהן; וכיפר עליו הכוהן על שגגתו אשר־שגג, והוא לא־ידע--ונסלח לו.  יט אשם, הוא:  אשום אשם, ליהוה.  {פ}

כ וידבר יהוה, אל־משה לאמור.  כא נפש כי תחטא, ומעלה מעל ביהוה; וכיחש בעמיתו בפיקדון, או־בתשומת יד או בגזל, או, עשק את־עמיתו.  כב או־מצא אבידה וכיחש בה, ונשבע על־שקר; על־אחת, מכול אשר־יעשה האדם--לחטוא בהנה.  כג והיה, כי־יחטא ואשם--והשיב את־הגזילה אשר גזל או את־העושק אשר עשק, או את־הפיקדון אשר הופקד איתו; או את־האבידה, אשר מצא.  כד או מכול אשר־יישבע עליו, לשקר--ושילם אותו בראשו, וחמישיתיו יוסף עליו:  לאשר הוא לו ייתננו, ביום אשמתו.  כה ואת־אשמו יביא, ליהוה, איל תמים מן־הצאן בערכך לאשם, אל־הכוהן.  כו וכיפר עליו הכוהן לפני יהוה, ונסלח לו, על־אחת מכול אשר־יעשה, לאשמה בה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז