תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק יא

א וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרון, לאמור אליהם.  ב דברו אל־בני ישראל, לאמור:  זאת החיה אשר תאכלו, מכל־הבהמה אשר על־הארץ.  ג כול מפרסת פרסה, ושוסעת שסע פרסות, מעלת גרה, בבהמה--אותה, תאכלו.  ד אך את־זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה, וממפריסי הפרסה:  את־הגמל כי־מעלה גרה הוא, ופרסה איננו מפריס--טמא הוא, לכם.  ה ואת־השפן, כי־מעלה גרה הוא, ופרסה, לא יפריס; טמא הוא, לכם.  ו ואת־הארנבת, כי־מעלת גרה היא, ופרסה, לא הפריסה; טמאה היא, לכם.  ז ואת־החזיר כי־מפריס פרסה הוא, ושוסע שסע פרסה, והוא, גרה לא־ייגר; טמא הוא, לכם.  ח מבשרם לא תאכלו, ובנבלתם לא תיגעו; טמאים הם, לכם.  ט את־זה, תאכלו, מכול, אשר במים:  כול אשר־לו סנפיר וקשקשת במים, בימים ובנחלים--אותם תאכלו.  י וכול אשר אין־לו סנפיר וקשקשת, בימים ובנחלים, מכול שרץ המים, ומכול נפש החיה אשר במים--שקץ הם, לכם.  יא ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו, ואת־נבלתם תשקצו.  יב כול אשר אין־לו סנפיר וקשקשת, במים--שקץ הוא, לכם.  יג ואת־אלה תשקצו מן־העוף, לא ייאכלו שקץ הם:  את־הנשר, ואת־הפרס, ואת, העוזנייה.  יד ואת־הדאה--ואת־האיה, למינה.  טו את כל־עורב, למינו.  טז ואת בת היענה, ואת־התחמס ואת־השחף; ואת־הנץ, למינהו.  יז ואת־הכוס ואת־השלך, ואת־הינשוף.  יח ואת־התנשמת ואת־הקאת, ואת־הרחם.  יט ואת, החסידה, האנפה, למינה; ואת־הדוכיפת, ואת־העטלף.  כ כול שרץ העוף, ההולך על־ארבע--שקץ הוא, לכם.  כא אך את־זה, תאכלו, מכול שרץ העוף, ההולך על־ארבע:  אשר־לו כרעיים ממעל לרגליו, לנתר בהן על־הארץ.  כב את־אלה מהם, תאכלו--את־הארבה למינו, ואת־הסולעם למינהו; ואת־החרגול למינהו, ואת־החגב למינהו.  כג וכול שרץ העוף, אשר־לו ארבע רגליים--שקץ הוא, לכם.  כד ולאלה, תיטמאו; כל־הנוגע בנבלתם, יטמא עד־הערב.  כה וכל־הנושא, מנבלתם--יכבס בגדיו, וטמא עד־הערב.  כו לכל־הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת, וגרה איננה מעלה--טמאים הם, לכם; כל־הנוגע בהם, יטמא.  כז וכול הולך על־כפיו, בכל־החיה ההולכת על־ארבע--טמאים הם, לכם; כל־הנוגע בנבלתם, יטמא עד־הערב.  כח והנושא, את־נבלתם--יכבס בגדיו, וטמא עד־הערב; טמאים המה, לכם.  {ס}

כט וזה לכם הטמא, בשרץ השורץ על־הארץ:  החולד והעכבר, והצב למינהו.  ל והאנקה והכוח, והלטאה; והחומט, והתנשמת.  לא אלה הטמאים לכם, בכל־השרץ; כל־הנוגע בהם במותם, יטמא עד־הערב.  לב וכול אשר־ייפול־עליו מהם במותם יטמא, מכל־כלי־עץ או בגד או־עור או שק, כל־כלי, אשר־ייעשה מלאכה בהם; במים יובא וטמא עד־הערב, וטהר.  לג וכל־כלי־חרש--אשר־ייפול מהם, אל־תוכו:  כול אשר בתוכו יטמא, ואותו תשבורו.  לד מכל־האוכל אשר ייאכל, אשר יבוא עליו מים--יטמא; וכל־משקה אשר יישתה, בכל־כלי יטמא.  לה וכול אשר־ייפול מנבלתם עליו, יטמא--תנור וכיריים יותץ, טמאים הם; וטמאים, יהיו לכם.  לו אך מעיין ובור מקוה־מים, יהיה טהור; ונוגע בנבלתם, יטמא.  לז וכי ייפול מנבלתם, על־כל־זרע זירוע אשר ייזרע--טהור, הוא.  לח וכי יותן־מים על־זרע, ונפל מנבלתם עליו--טמא הוא, לכם.  {ס}

לט וכי ימות מן־הבהמה, אשר־היא לכם לאוכלה--הנוגע בנבלתה, יטמא עד־הערב.  מ והאוכל, מנבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד־הערב; והנושא, את־נבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד־הערב.  מא וכל־השרץ, השורץ על־הארץ--שקץ הוא, לא ייאכל.  מב כול הולך על־גחון וכול הולך על־ארבע, עד כל־מרבה רגליים, לכל־השרץ, השורץ על־הארץ--לא תאכלום, כי־שקץ הם.  מג אל־תשקצו, את־נפשותיכם, בכל־השרץ, השורץ; ולא תיטמאו בהם, ונטמאתם בם.  מד כי אני יהוה, אלוהיכם, והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני; ולא תטמאו את־נפשותיכם, בכל־השרץ הרומש על־הארץ.  מה כי אני יהוה, המעלה אתכם מארץ מצריים, להיות לכם, לאלוהים; והייתם קדושים, כי קדוש אני.  מו זאת תורת הבהמה, והעוף, וכול נפש החיה, הרומשת במים; ולכל־נפש, השורצת על־הארץ.  מז להבדיל, בין הטמא ובין הטהור; ובין החיה, הנאכלת, ובין החיה, אשר לא תיאכל.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז