תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק טז

א וידבר יהוה, אל־משה, אחרי מות, שני בני אהרון--בקורבתם לפני־יהוה, וימותו.  ב ויאמר יהוה אל־משה, דבר אל־אהרון אחיך, ואל־יבוא בכל־עת אל־הקודש, מבית לפרוכת--אל־פני הכפורת אשר על־הארון, ולא ימות, כי בענן, איראה על־הכפורת.  ג בזאת יבוא אהרון, אל־הקודש:  בפר בן־בקר לחטאת, ואיל לעולה.  ד כתונת־בד קודש ילבש, ומכנסי־בד יהיו על־בשרו, ובאבנט בד יחגור, ובמצנפת בד יצנוף; בגדי־קודש הם, ורחץ במים את־בשרו ולבשם.  ה ומאת, עדת בני ישראל, ייקח שני־שעירי עיזים, לחטאת; ואיל אחד, לעולה.  ו והקריב אהרון את־פר החטאת, אשר־לו; וכיפר בעדו, ובעד ביתו.  ז ולקח, את־שני השעירים; והעמיד אותם לפני יהוה, פתח אוהל מועד.  ח ונתן אהרון על־שני השעירים, גורלות--גורל אחד ליהוה, וגורל אחד לעזאזל.  ט והקריב אהרון את־השעיר, אשר עלה עליו הגורל ליהוה; ועשהו, חטאת.  י והשעיר, אשר עלה עליו הגורל לעזאזל, יועמד־חי לפני יהוה, לכפר עליו--לשלח אותו לעזאזל, המדברה.  יא והקריב אהרון את־פר החטאת, אשר־לו, וכיפר בעדו, ובעד ביתו; ושחט את־פר החטאת, אשר־לו.  יב ולקח מלוא־המחתה גחלי־אש מעל המזבח, מלפני יהוה, ומלוא חופניו, קטורת סמים דקה; והביא, מבית לפרוכת.  יג ונתן את־הקטורת על־האש, לפני יהוה; וכיסה ענן הקטורת, את־הכפורת אשר על־העדות--ולא ימות.  יד ולקח מדם הפר, והזה באצבעו על־פני הכפורת קדמה; ולפני הכפורת, יזה שבע־פעמים מן־הדם--באצבעו.  טו ושחט את־שעיר החטאת, אשר לעם, והביא את־דמו, אל־מבית לפרוכת; ועשה את־דמו, כאשר עשה לדם הפר, והזה אותו על־הכפורת, ולפני הכפורת.  טז וכיפר על־הקודש, מטומאות בני ישראל, ומפשעיהם, לכל־חטאותם; וכן יעשה, לאוהל מועד, השוכן איתם, בתוך טומאותם.  יז וכל־אדם לא־יהיה באוהל מועד, בבואו לכפר בקודש--עד־צאתו; וכיפר בעדו ובעד ביתו, ובעד כל־קהל ישראל.  יח ויצא, אל־המזבח אשר לפני־יהוה--וכיפר עליו; ולקח מדם הפר, ומדם השעיר, ונתן על־קרנות המזבח, סביב.  יט והזה עליו מן־הדם באצבעו, שבע פעמים; וטיהרו וקידשו, מטומאות בני ישראל.  כ וכילה מכפר את־הקודש, ואת־אוהל מועד ואת־המזבח; והקריב, את־השעיר החי.  כא וסמך אהרון את־שתי ידיו, על ראש השעיר החי, והתוודה עליו את־כל־עוונות בני ישראל, ואת־כל־פשעיהם לכל־חטאותם; ונתן אותם על־ראש השעיר, ושילח ביד־איש עיתי המדברה.  כב ונשא השעיר עליו את־כל־עוונותם, אל־ארץ גזירה; ושילח את־השעיר, במדבר.  כג ובא אהרון, אל־אוהל מועד, ופשט את־בגדי הבד, אשר לבש בבואו אל־הקודש; והניחם, שם.  כד ורחץ את־בשרו במים במקום קדוש, ולבש את־בגדיו; ויצא, ועשה את־עולתו ואת־עולת העם, וכיפר בעדו, ובעד העם.  כה ואת חלב החטאת, יקטיר המזבחה.  כו והמשלח את־השעיר, לעזאזל--יכבס בגדיו, ורחץ את־בשרו במים; ואחרי־כן, יבוא אל־המחנה.  כז ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת, אשר הובא את־דמם לכפר בקודש--יוציא, אל־מחוץ למחנה; ושרפו באש, את־עורותם ואת־בשרם ואת־פרשם.  כח והשורף אותם--יכבס בגדיו, ורחץ את־בשרו במים; ואחרי־כן, יבוא אל־המחנה.  כט והייתה לכם, לחוקת עולם:  בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את־נפשותיכם, וכל־מלאכה לא תעשו--האזרח, והגר הגר בתוככם.  ל כי־ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם:  מכול, חטאותיכם, לפני יהוה, תטהרו.  לא שבת שבתון היא לכם, ועיניתם את־נפשותיכם--חוקת, עולם.  לב וכיפר הכוהן אשר־ימשח אותו, ואשר ימלא את־ידו, לכהן, תחת אביו; ולבש את־בגדי הבד, בגדי הקודש.  לג וכיפר את־מקדש הקודש, ואת־אוהל מועד ואת־המזבח יכפר; ועל הכוהנים ועל־כל־עם הקהל, יכפר.  לד והייתה־זאת לכם לחוקת עולם, לכפר על־בני ישראל מכל־חטאותם--אחת, בשנה; ויעש, כאשר ציווה יהוה את־משה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז